באש ובמים

כבר יותר משבעה חודשים שרובנו לא מעזים לעלות בכביש המתפתל בין צומת כ"ח ליפתח, מנרה או מלכיה; לא פונים שמאלה בצומת תל-חי לכיוון כפר גלעדי ומשגב עם; ולא עוצרים לקפה אצל החבר'ה בסאסא, יראון או ברעם. יישובי ההר והעמק סמוכי הגדר הפכו לאזור מלחמה מופגז ומאוים, ריק מאנשים, ומי שכן נמצאים שם הם לוחמי כיתות הכוננות, כוחות הצבא וכמה תושבים אמיצים שהתעקשו להישאר. יחד הם מנסים לקיים סוג של שגרה הזויה ולשמור על הבית של כולנו.

אבל מה קורה כשפחי הזבל מתמלאים ומצריכים פינוי; כשהביוב נסתם ועולה על גדותיו; או כשצצה תקלה באספקת המים? בימים כתיקונם מדובר מן הסתם בפעולות שגרתיות, אבל בימי מלחמה הן הופכות למורכבות הרבה יותר: ברגע שמתקבל דיווח על אירוע תברואתי כזה או אחר, מתארגנים הצוותים של 'קולחי גליל עליון' או של מחלקת התברואה של המועצה, עולים על אפוד וקסדה, קופצים לטנדרים ויוצאים למשימה. בין ירי נ"ט לתלול מסלול, בין הטנקים והנמ"רים, הם שם כדי לתת שירות. אז נכון שמבחינתם הם בסך הכל עושים את עבודתם, אבל מבחינת אלה שנשארו ביישובים והתרגלו לכך שבעלי מקצוע לא מוכנים להגיע אליהם כרגע, זה בהחלט לא מובן מאליו.

"האירוע הנוכחי תפס אותנו כמו את כולם בשגרת חרום מוזרה ומתמשכת", אומר אמציה שלומי (57), מנהל אגף שפכים בקולחי גליל עליון. "לא כל הספקים והקבלנים מסכימים להגיע ליישובי ההר, כך שאנחנו צריכים לבצע בעצמנו חלק מהמשימות שהיו מבוצעות על ידם, וזה בזמן ששליש מכוח האדם של החברה מגויס בצו 8. משימות שבעבר היו נגמרות בהזמנת עבודה בטלפון, היום הופכות לאתגר שכולל גם הכנה ובירור בטחוני לפני היציאה, התארגנות שמכסה כמה שיותר מצבי הסתבכות בעבודה כדי למנוע תנועה מיותרת, תיאום התנועה בצירים, ומן הסתם הביצוע עצמו".

לא מפחדים

כששואלים אותם לגבי תחושת פחד שאמורה להיות לגיטימית בנסיעות עבודה מהסוג הזה, התשובה כמעט חד משמעית: "לפני הכל אנחנו קשובים לעדכונים מחמ"ל המועצה ומהצבא", אומר מוטי שי (62), מנהל מחלקת התברואה של המועצה, "אנחנו עושים מה שצריך אבל לא שולחים צוותים בזמן אירועים מסוימים". אדי אזרן (59), מנהל התפעול במחלקת התברואה מוסיף: "מה שעומד לנגד עינינו, מעבר לפחד, זה דאגה ואכפתיות כלפי כיתות הכוננות והחיילים, זאת אומרת שעם כל הנזקים וההרס ביישובים, לפחות שהפחים שלהם יהיו נקיים מאשפה".

גם גבי לב (67), מנהל אגף המים של קולחי גליל עליון, לא רואה בפחד שיקול משמעותי: "בכבישים נהרגים יותר ואף אחד לא חושב שנייה לפני שהוא נכנס לאוטו ונוסע", הוא מסביר את הסטטיסטיקה שעשויה להרגיע. "ברור לנו שעד עכשיו בצפון נהרגו מעטים מאוד, ורק כאשר הם היו בסיטואציה מסוימת במדים או ברכב צבאי, או מי שהיו בקרבת מקום נפגעו. הסיכוי להיפגע בכביש הוא פי שתיים או פי חמש יותר גדול".

המשפחות שלכם דואגות?

"המשפחות יודעות כמובן שאנחנו מסתובבים לפעמים במקומות המאוימים", מסביר אמציה, "אבל מהבחינה הזאת, זה לא שונה מאנשים אחרים שמגיעים לישובים – חקלאים, כיתות כוננות, חברת חשמל, מקורות, אנשי מועצה אחרים, או סתם תושבים מפונים, שקופצים רגע הביתה". וגבי מדגיש: "ככה זה החיים שלנו פה, כל השנים ירו עלינו וכל השנים היה חשד לחדירות. אבל למרות המצב הקשה ולמרות שהיישובים מפונים אנחנו דואגים שמי שישנו שם יהיו לו מים, ואם יש תקלה אנחנו באים לתקן". מוטי ואדי, לעומת זאת, נוקטים בשיטה הישנה והטובה של שקיפות סלקטיבית: "לא תמיד אנחנו מספרים למשפחות הכל, לפעמים זה עדיף".

שגרת חירום

בימי שגרה עוסקת חברת 'קולחי גליל עליון' בהקמה ואחזקה של תשתיות זורמות ברחבי המועצה – מים, שפכים וניקוז, ומשמשת גם כרגולטור תכנוני לתוכניות המוגשות לוועדה המקומית. במסגרת זו אחראית החברה על אספקת מי שתייה לחלק גדול מיישובי המועצה, על הביוב הציבורי בישובים, הולכה למתקני הטיפול בשפכים, עד להשבת קולחים מטופלים להשקיה בחקלאות. החברה יצרה גם יכולת אספקת מים במצב שבו המערכות מפסיקות לתפקד כתוצאה מאירוע חירום (שאיבת מים מהירדן והפיכתם למי שתייה). מחלקת התברואה של המועצה מטפלת בימי שגרה בפינוי אשפה, אחזקת מיכלי אשפה ושטיפתם, מיחזור, איסוף פסולת גושית וגזם, הדברת מזיקים ועוד.

המושג 'חירום' מובחן בדרך כלל מ'שגרה' בשל היותו מצב נקודתי (לעומת שגרה מתמשכת), אך מה שאנו חווים כאן בשבעת החודשים האחרונים הוא מצב חירום מתמשך או שגרת חירום בה פעולות חד פעמיות הפכו ליומיומיות. "הישיבה של חיילים בתוך הישובים", מסביר אמציה, "מגדילה את כמות התקלות באופן יחסי, כי הם שוהים במקומות שבהם בשגרה המערכות לא תמיד הופעלו. באתרים אחרים, כמות החיילים הגדולה מעמיסה מאוד על המערכות, ויוצרת בעיות במקומות שלא היו בעבר".

מה השתנה בעבודה שלכם מבחינת אילוצי המלחמה?

"בשגרת המלחמה הזו אנחנו מצמצמים את הפעילות בישובים המפונים למינימום ההכרחי", אומר מוטי, "אנחנו לא מטפלים למשל במגרשי המשחקים ולא נכנסים לנקות את הרחובות. מבצעים רק את הדברים ההכרחיים". אבל יש גם דברים שנפגעו, למשל נושא המיחזור שהושקעו בו מאמצים ומשאבים רבים. "אנחנו מנסים בכל כוחנו לשמר כמה שניתן", מוסיף מוטי, "אמנם בתקופה האחרונה היו לצערנו מספר תקלות באיסוף הפסולת האורגנית אך בקרוב אנחנו מאמינים שהדברים יחזרו למסלולם הרגיל. מלבד היישובים המפונים בהם אין הפרדת פסולת אורגנית בשלב זה, אנו רוצים לעודד את התושבים להפריד פסולת לסוגיה, כפי שהיה תמיד".

איך נערכים פיזית כשיוצאים לעבודות באזור מסוכן?

"לכולנו יש ציוד מיגון אישי, גם אפודים וגם קסדות צבאיות למקרה הצורך", אומר מוטי. וגבי מוסיף: "לא שזה יעזור מול טיל נגד טנקים, אבל זה מה יש. יש לנו גם נשק להגן על עצמנו, למרות שהצבא מאיים לקחת לנו אותו בטענה שהמצב כבר בטוח". הצוותים של קולחי ושל התברואה דואגים להודיע לחמ"ל המועצה לפני כל יציאה לפעילות, גם כדי להתעדכן לגבי אירועים בגזרה, וגם כדי שביטחון המועצה יידע איפה הם במקרה של אירוע.

יצא לכם להיקלע לזירת אירוע?

"קרה כמובן שנקלענו לאירועים", מספר אמציה, "אז נוהגים לפי ההנחיות ולעתים צריך להמתין אפילו כמה שעות, עד שיפתחו הצירים מחדש"; "יצא לי פעם אחת להגיע למשגב עם אחרי שעתיים וחצי", מוסיף גבי. "הגענו לתל חי, עצרו אותנו שם למשך שעה, אחר כך הגענו למוצב עדי שם חיכינו עוד שעה וחצי, ורק אז הגענו למשגב. כשמתחיל אירוע אתה עוצר, שומע את ה'בומים' ורואה את הנפילות, אבל עוד לא נפל טיל ליד האוטו שלי".

הגליל שלנו

הצוותים של התברואה ושל קולחי גליל עליון עושים עבודה לכאורה טריוויאלית, אבל בתנאים לא פשוטים בכלל. "הצוותים שלנו שמסתובבים בשטח", אומר אדי, "עובדים עבודה פיזית שהיא קשה ממילא – כזו שנעשית בחושך ובאור, בגשם ובשמש – והיא קשה בטח ובטח במצב מלחמה. אבל חשוב לנו לעשות מאמץ בשביל התושבים שלנו, בשביל הבית שלנו". וגבי מסכם: "אנחנו תושבי האזור שרגילים לדברים האלה, זה לא חדש לנו שרוצים לפגוע בנו. מה שאנחנו לא רגילים אליו הוא פינוי הגליל. אתה מגיע לישובים שאתה מכיר ורואה יישובי רפאים. זה יותר קשה לנו מהעבודה שאנחנו עושים".