אם הגינה הייתה יכולה לדבר

לא צריך תואר בגינון כדי להשתלב בעבודה בגינה הקהילתית. מספיק זוג ידיים, מעט סקרנות, ורצוי גם כובע רחב שוליים לקיץ ונכונות כלשהי להתלכלך. בגינות הקהילתיות שקמות לאחרונה בקיבוצינו הפכה האדמה לתירוץ הכי טוב להיפגש פנים אל פנים, לשוחח ולעשות פעילות משמעותית ביחד, למען הקיבוץ ולמען הקהילה כולה.

גם בגינת עמיעד זה בדיוק מה שקורה – בין צנון שמפתיע בערוגה לילדים שמבקשים לעשב, צומחים יחסים וקשרים חדשים בקהילה. לכל זה אחראית הילה שכטר, שמצליחה לטפח בגינה לא רק ירקות – אלא גם תחושת שייכות.

הילה, עובדת סוציאלית במקצועה, נשואה למטיאס ואמא לשני קטנטנים, נגב ורותם, ממהרת קודם כל להצטנע ולהדגיש שאבי פאר הוא הגנן הראשי של הגינה, והוא "מאוד משמעותי בהקמתה ותחזוקתה. צוות הגינה בשנה הראשונה היה מאוד ברור ומסור, ועכשיו אנחנו בתקופה של שינוי ומחפשים צוות חדש. אבל כל פעילות שקורית בגינה תומכת בתחזוקה השוטפת שלה".

הילה, מה משך אותך להתנדב לתפקיד המחייב הזה?
"שני דברים מרכזיים – החיבור לאדמה והחשיבות של חיי קהילה משמעותיים סביבי. הגינה היא שילוב של שניהם, וזה מה שהפך את התפקיד למשהו שלא יכולתי לוותר עליו".

איך הוא משתלב עם העבודה "הרגילה" שלך?
"התפקיד גמיש מאוד, ולכן הוא משתלב היטב גם עם חיי המשפחה וגם עם העבודה שלי ברווחה, שהיא חלקית ובשעות הבוקר. הגינה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו – הבת שלי, בת השנתיים, כבר יודעת שאחת לשבוע כל המשפחה בגינה, והיא עצמאית שם לגמרי, והקטן מצטרף עליי במנשא. כל רביעי אחה"צ זה זמן קבוע קהילתי בגינה, ובנוסף יש גם אירועים פרטיים – ימי הולדת, ערב נשים, ערב גברים וכו', וגם אירועים גדולים יותר בחגים".

אילו כישורים שלא ידעת שקיימים בך גילית מאז שנכנסת לתפקיד?
"גיליתי את כישורי הגינון שלי, אבל יותר מזה – גיליתי כמה אני מתרגשת לראות את הגינה צומחת, ואת השפע שיוצא ממנה".

כמה מהעבודה שלך היא אדמה וכמה היא בני אדם? ועם מי קל יותר לעבוד?
"רוב העבודה היא קהילתית – שם נמצאת המשמעות הגדולה של העשייה. הגינון עצמו חשוב, אבל הוא קל וברור, ואילו החלק הקהילתי הוא האתגר האמיתי. החלק המאתגר ביותר הוא להחזיק מתנדבים קבועים שיתחזקו את הגינה לאורך זמן".

מה את הכי אוהבת בתפקיד רכזת הגינה הקהילתית, ומה הכי פחות?
"הכי אוהבת – את הרגעים שבהם אנשים מתלהבים ממשהו שצמח, מתרגשים מהאדמה, מרגישים חיבור לטבע ולקהילה. הכי פחות – את האתגר שבגיוס ושימור מתנדבים, את האכזבה כשלא מצליחים לגייס את הקהילה".

מה למדת על בני אדם דרך הגינה הקהילתית, שלא יכולת ללמוד בשום מקום אחר?
"שאנשים נפתחים אחרת כשהם עובדים יחד עם הידיים באדמה. יש משהו בפשטות של העשייה בגינה שמאפשר חיבור יותר ישיר, פחות מתווך ויותר אמיתי".

מה קורה לאנשים כשהם מתחילים לעבוד עם הידיים באדמה?
"הם משתנים. משהו נרגע בהם, הם מתנתקים מהיום-יום ומתחברים למשהו בסיסי יותר. זה רגע קטן של קסם".

את מי הכי מפתיע אותך לראות מגיע לעבוד בגינה?

"הילדים שמגיעים הכי הרבה לגינה הם בני שנתיים עד שש – הם עוזרים לעשב, לשתול, ונכנסים לזה בכל הכוח. האמת? ציפיתי שדווקא ילדי היסודי, בגילאי א'-ו', יהיו אלה שיגיעו הכי הרבה, אבל בפועל הקטנטנים הם הכוכבים האמיתיים של הגינה".

אם מישהו מהקיבוץ שואל אותך "אבל מה יש לי לחפש שם?" – מה את עונה לו?
"שיבוא לבלות בגינה, לשבת שם לפיקניק לערב מדורה ובהמשך אולי גם ירצה לנסות. שיבוא לראות מה זה להיות רגע באדמה, להרגיש את השקט שלה, ולגלות שזה הרבה יותר מסתם שתילה או עשבייה – זו חוויה של חיבור".

ספרי לנו על הפעם האחרונה שמישהו צעק בהתרגשות – "תראו מה צמח פה!".
"אתמול! עקרנו את ערוגת הברוקולי שסיימה את העונה, ופתאום אבי, פנסיונר שמגיע בקביעות ותומך בגינה, צעק בהתלהבות: "תראי מה צמח פה!" – והוציא צנון שחור ששכחנו ששתלנו בעונה הקודמת. זו הייתה הפתעה מדהימה".

מה הדבר הכי פשוט שכל אחד יכול לבוא ולעשות בגינה הקהילתית – כבר מחר?
"לעשב, תמיד צריך, לא מצריך כלום ומרפא את האדמה והלב".

מה הדבר הכי מוזר שאי פעם קרה בגינה שלכם?
"בקיץ שעבר מצאנו ארטישוקים ששתלו בגינה כבר לפני כמה שנים ופתאום גילינו שהם מניבים, וגם השנה הם גדלים להם!".

איזו תובנה מהגינה היית רוצה לקחת איתך גם לחיים שמחוץ לה?
"שדברים טובים לוקחים זמן – צריך לשתול, להשקות, לחכות ולסמוך על התהליך. זה נכון גם בגינה וגם בחיים".

איך נראית בעינייך הצלחה בתפקיד שלך?
"כשאני רואה אנשים שמתחברים לגינה, שמתמידים להגיע ושמרגישים שהמקום הזה משמעותי עבורם. כשזה הופך להיות לא רק 'הגינה של הילה' אלא 'הגינה של הקהילה'".

אילו חלומות יש לך על הגינה שעוד לא התממשו?

"נגישות ושדרוג תשתיות – בניית שבילים נגישים, שדרוג המטבח, הקמת שירותים, הוספת תאורה והצללה.  פיתוח הפעילות הקהילתית – הרחבת המפגשים הקבועים, יצירת פעילויות לילדים, פיתוח תכנים חינוכיים בנושאי קיימות וגינון. שמנו לנו למטרה שלמסגרות החינוך בקיבוץ ולקבוצת הגיל השלישי יתקיימו פעילויות שבועיות קבועות לחיבור מעמיק ומשמעותי ולתחזוקה, וכן לייצר חלוקה קבועה, לדוגמא: הגיל השלישי אחראים על תפעול החממה, בני הנוער על הערוגות וגני הילדים על אזור משחקי מותאם – גן איזון, שבילי הליכה טיפוליים וכו'".

אם הגינה הקהילתית הייתה יכולה לדבר – מה היא הייתה מספרת על הקהילה שלכם?
"שהיא מגוונת, מיוחדת, שהרב-דוריות היא חלק עיקרי בצבע שלה".

האם יש לך מסר חשוב להעביר בעניין הגינה הקהילתית?
"שהגינה היא של כולם. כל אחד יכול לבוא, לקחת חלק, לתת משהו קטן – ולקבל מזה המון, השפע שהיא נותנת מאוד מוחשי ומרגש. ומצד שני שהאדמה יכולה לנוח ולצבור עשבים ולהתפרע וכשהקהילה פנויה ומחוברת לסדר אותה מחדש".