"איך יכולנו שלא לבוא?"
מתנדבים אמריקאים נוהרים לישראל

המאמר מובא כאן בתרגום לעברית, קישור למקור באנגלית בתחתית הכתבה.

▪

אופקים, ישראל

אתם רואים את הדופלקס בצבע בז' הזה? זה המקום שבו אב אחד הקריב את עצמו תוך שהוא מושך את אש המחבלים אליו, כך שאשתו והילדים יוכלו לברוח מהחלון בקומה השנייה; הגג הזה ממול, שם נער אחד חיסל לבדו מחבלים שהיו לבושים במדים של חיילי צה"ל, ובכך עצר את מתקפת הרימונים שהושלכו על שכניו; כאן בפינה, זהו ביתה המחורר מקליעים של רחל אדרי, אישה בת שבעים שגברה על חמישה מחבלים כשהגישה להם עוגיות ופטפטה איתם במשך 15 שעות עד שכוחות הביטחון הצליחו לנטרל אותם.

בזמן חופשת החורף שלה, סופי כץ (15) מאטלנטה, ג'ורג'יה, הקשיבה ביראת כבוד ובעצב למקומיים שצעדו איתה בעיירה הישראלית הקטנה אופקים. בשבעה באוקטובר תקפו כאן מחבלי חמאס וירו למוות ב-56 בני אדם, רובם ככולם קשישים, תוך שעות ספורות. "זה יכול היה להיות אנחנו. זה יכול היה להיות כל אחד מאיתנו", אמרה סופי, שזהו ביקורה הראשון בישראל. סופי הגיעה במסגרת משלחת סולידריות של 'רמה ישראל' (Ramah Israel) לארבעה ימים שמהווים הזדמנות עבור יהודי צפון אמריקה להתנדב במולדת העם היהודי בזמן שהיא מתאבלת על מתיה ונלחמת על חייה.

אנחנו משפחה

המשלחת של 'רמה' היא אחת ממאות מסעות מאורגנים שמביאים לארץ אלפי מתנדבים יהודים, כדי לעזור בכל מה שחברה מוכת מלחמה זקוקה לו. בעקבות מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, שהותירה יותר מ- 1,200 הרוגים ולפחות 240 חטופים, הגיבה ישראל במערכה צבאית שמטרתה השמדת החמאס, הסרת ארגון הטרור הנתמך על ידי איראן משליטה בעזה וחילוץ בני הערובה. לשם כך, כ-350,000 ישראלים גויסו באופן מידי למילואים, עובדה שגרמה להיווצרותם של צרכים שונים, אשר במדינה כה קטנה רק מתנדבים יכולים למלא.

וכך הצטרפה סופי לשורותיהם של יהודים מכל העולם שהגיעו לישראל כדי לעזור: אנשי כספים מניו יורק אורזים ציוד היגיינה אישי לחיילים; רופאים קנדיים מכינים כריכים למשפחות שנעקרו מביתם; עורכי דין מקליפורניה עובדים בחקלאות.

כאשר רקטות נורות מדי יום על-ידי החמאס בדרום והחיזבאללה בצפון, נסיעות ההתנדבות הללו אינן נטולות סיכון. בכל מקום אליו הגיעו, נשאלו 24 האמריקאים והקנדים של משלחת 'רמה' את אותה השאלה: למה באת? בכל פעם שנשאלה, עיניהם של המשתתפים, מגיל העמידה ועד גיל 10, נצצו מדמעות בתשובה. "איך יכולנו שלא לבוא?" אמר ג'ייד גרוסמן (27) ממנהטן. "אנחנו משפחה."

מאוחדים למען ישראל

משפחה יהודית מאוחדת. בתקופה בה היהדות מותקפת בכל העולם. בין ההריסות שנחשפו בעזה היו עותקים של 'מיין קאמפף' של היטלר שתורגם לערבית, עם כמות מטורפת של הדגשות והערות שוליים; בתי כנסת בארה"ב עוברים השחתה; יהודים נדקרים ברחובות אירופה.

ישראל מייצגת את הזכות להגדרה עצמית של העם היהודי. וכך, עבור מתנדבים זרים רבים, המולדת העתיקה של העם היהודי – אזור המלחמה הזה – הוא אחד המקומות הבודדים על פני כדור הארץ שמרגיש "בטוח" בימים אלו.

"בארה"ב הרגשתי שנטשו אותי", אמר משתתף המשלחת דן פוגל (46) מריברדייל. "כבוגר 'קולומביה' ו'הרווארד', אני נבוך ונחרד לראות את הסביבה העוינת שהתפתחה בקמפוס כלפי סטודנטים וסגל יהודים. וכמנהל בחברה גדולה שבה הובלתי יוזמות של שונות והכלה, אני מאוכזב מהשתיקה הרועמת של עמיתי בנושא האנטישמיות באמריקה".

חיצי השנאה מורגשים ביתר שאת בקרב צעירים יהודים, שכן ואריאציות שונות ואלימות של אנטישמיות מזהמות את הרשתות החברתיות באמצעות שקרים שומטי לסת ומידע מוטעה; גרסה מודרנית לעלילת הדם האנטישמית חוזרת על עצמה, ללא ביסוס וללא עוררין, באמצעי התקשורת; סרטוני טיק טוק טוענים שהיהודים הם קולוניאליסטים במולדתם; המונים מתאספים בקמפוסים של המכללות בארה"ב כדי להכריז בגאווה על תמיכה בטרוריסטים שאנסו והתעללו בנשים וילדות יהודיות; עבור צעירים אמריקאים במיוחד, שנאת יהודים היא "הדבר" כרגע.

"זה באמת מפחיד איך הדור הצעיר מאמין לשקרים ולתעמולה של חמאס", אמרה סופי. "במכללה שבה אני אמורה ללמוד, יש אנשים שקוראים להשמדת ישראל. אבל ישראל היא העם היהודי, זה אותו הדבר. הקריאה להשמדת ישראל היא התקפה עליי, על העם היהודי ועל משפחתי".

"לעזור בכל דרך שאוכל"

כמה מהמשתתפים הצעירים במשלחת אמרו שהם קפצו על ההזדמנות לתמוך בבני משפחתם היהודים – ולהביא איתם את סיפורי הכאב והגבורה של ישראל לחבריהם בבית. "ההגעה לישראל הייתה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לחזק לעצמי את הידיעה שהעם היהודי חזק ואיתן", אמרה אליאנה אפטר (15) מאנגלווד, ניו ג'רזי. "זה היה טיול עוצמתי מאוד עם איזון נכון של שמיעת הסיפורים של אנשים על השבעה באוקטובר, תוך כדי התנדבות ועשיית החלק הקטן שלנו כדי לעזור לישראלים שנפגעו מהמצב".

מתנדבי 'רמה' ניכשו שדות תותים והקלו במעט את הנטל שרבץ על כתפיו של חקלאי אחד במושב גאולים, שספג ירידה של 80% בכוח העבודה שלו מאז תחילת המלחמה; הם צבעו בית ספר באופקים, והכינו אותו לחזרת התלמידים שלא היו בבית הספר יותר מחודשיים; הם ארזו כריכים וערכות היגיינה לחיילי צה"ל, שרבים מהם לא ראו את משפחותיהם מאז השבעה באוקטובר; הם ניקו צריפים במחנה צבאי של יחידה מובחרת – בין השאר משאריות מזון ותולעים – שננטשו מאז שהחלו התקיפות.

אליאנה ומשפחתה הגיעו ימים ספורים לפני הגעת המשלחת כדי להכין יריד אומנויות ויצירה לילדים מפונים המתגוררים במלון 'דן פנורמה' בירושלים מאז תחילת המלחמה.

על פי נתוני התאחדות המלונות בישראל, כמחצית מ-56,000 חדרי המלון במדינה משמשים לאכלוס מפונים ממספר יישובים כמו שדרות, בה כמעט כל 30,000 התושבים עדיין פליטים בארצם, לאור ירי הרקטות על בתיהם שלא נפסק.

בכל בוקר במלון בירושלים נראו ילדי שדרות אורזים בשקט שקיות אוכל ממזנון ארוחת הבוקר, מכניסים אותן לתיקי הגב שקיבלו בתרומה, ונוסעים לבתי הספר המקומיים שקלטו אותם. זהו קיום סוריאליסטי בלתי נסבל.

ביריד האומנויות והיצירה, אליאנה עזרה לילדים צעירים יותר לצייר קעקועים מנצנצים על זרועותיהם – מה שגרם לילדה ישראלית קטנה להתוודות: "סוף סוף, פעילות מהנה". "הייתה לי הזדמנות לדבר איתם בעברית הקצת רצוצה שלי וללמוד על חייהם בצורה מאוד כנה", אמרה אליאנה. "הטיול בכללותו היה דומה מאוד ליריד ההוא: לשמוע מאנשים ולנסות לעזור להם בכל דרך שאוכל".

"תודה"

עם מצוקות כל כך גדולות, קשה לדמיין איך קעקועי נצנצים ועישוב שדה תותים אכן יכולים לעזור. אבל כשסופי, אליאנה ושאר חברי קבוצת 'רמה' עברו באופקים, הבחין בהם ראש העיר, יצחק דנינו, ועצר להודות להם. ראש העיר דיבר על כך שיהודים מחוץ לישראל זקוקים למולדת חזקה כדי להבטיח את המשכיות היהדות ובטחונה, ויהודים בתוך ישראל זקוקים לתמיכת אחיהם מחוץ למדינה – עכשיו יותר מתמיד. "זה לא משנה אם אתם בצד השני של האוקיינוס", אמר דנינו. "הדו-קיום הזה שיש לנו הוא ממש יפה, ועל זה אני רק רוצה להגיד לכם תודה".

למאמר המקורי באנגלית: 'How could we not come?' American Jews flock to Israel to help

קרדיט תמונות: מירב סער.