|
האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...
|
תושבות ותושבים יקרים,
בשבועות האחרונים יוצא לי לפגוש לא מעט נערות ונערים נרגשים. איכשהו – למרות השנה ההפוכה שעוברת עליהם, הם מצליחים למצוא את המקום לשמוח ולהתרגש ממסיבות הסיום ושאר האירועים שמציינים את סוף השנה, ואיזו שנה זאת הייתה…
בשנה הזאת הילדים של כולנו נאלצו להתמודד עם מציאות שאיש מאיתנו לא ראה גם בחלומותיו הרעים. להיעקר מביתם, או להישאר בו, לצלילם הבלתי פוסק של אזעקות, נפילות, יירוטים וזמזומי כטב"מים. האתגרים איתם התמודדה מערכת החינוך בשנה הזאת רבים מספור, וכולנו – ילדים, הורים, צוותים חינוכיים ועובדי.ות מועצה – נמתחנו עד קצה גבול היכולת בניסיון למצוא מענים. הם לא תמיד הספיקו ובוודאי שלא היו מיטביים, אבל אני יכול להגיד שעשינו ועדיין עושים 200% כדי למצוא פתרונות.
בחופש שהתחיל (או יתחיל בקרוב ביסודיים) תציע מערכת החינוך הבלתי פורמלי שלנו מגוון נרחב של אפשרויות. נמשיך לתמוך במערכות הקיבוציות, ונקיים מערך אדיר של פעילויות אזוריות מוכרות ואהובות (לא, לא נוותר על מחנה צופי), לצד פעילויות חדשות במגוון תחומים. גם ילדים שפונו לעוטף כינרת יקבלו מענה, כאשר מרכז אזורי ייעודי ייפתח עבורם ויציע סדנאות, משחקים ופעילויות.
בזמן שהחינוך הבלתי פורמלי יעבוד קשה, גם מערכות החינוך הפורמליות לא ממש ינוחו בחופש הזה. אנחנו ממשיכים בהיערכות אינטנסיבית לשני תרחישים במקביל – פתיחת שנה "רגילה" ב1/9, ולחילופין המשך המצב הנוכחי או הסלמה. כדי לעשות את זה אנחנו מכשירים וממגנים בתי ספר ומערכות חינוך בקיבוצים ודואגים שלא יישאר בגליל ילד ללא מענה. אתמול פגשתי את שר החינוך יחד עם עשרות הורים מהאזור. ההורים דיברו מדם ליבם על החששות הרבים והצרכים המגוונים – ממחסור בכ"א ועד מיגון, הסעות ופערים פדגוגיים ורגשיים. אנחנו לא משלים את עצמנו שיימצאו כל הפתרונות, וברור שהמציאות רחוקה מלהיות אידיאלית, אבל השר (שהגיע לכאן שבוע שני ברציפות) מחויב לנושא והודיע שהוקצה תקציב של כ-180 מיליון ₪ לפדגוגיה והבטיח לפעול לעידוד צוותי הוראה להגיע צפונה.
ואי אפשר לדבר על חינוך בלי להגיד מילה גם על התרבות. השבוע, אחרי כמעט תשעה חודשים פתח בית העם בכפר בלום את שעריו. לא, השלום לא פרץ, אבל התשוקה שלנו לחיים ולנורמליות פרצה שם בגדול. מאות הא.נשים שהגיע נהנו לא רק מהצגה מעולה, אלא גם (ואולי בעיקר) מהביחד. מהתחושה שלצד האירועים הקשים, הם לא מוותרים על השפיות שלהם. לצערי לא יכולתי להיות שם אבל הקולות שהגיעו אלי ריגשו אותי מאוד.
זה גם המקום להגיד תודה ענקית למנהלי ושחקני תיאטרון 'הבימה', שנתנו משמעות מוחשית מאוד לשם "התיאטרון הלאומי", ובשונה מרבים אחרים, לא נרתעו מלהגיע אלינו למרות כל החששות (כולל אזעקה אחת באמצע). ההצגה אכן חייבת להימשך, ואני מבטיח שבתרבות, כמו בחינוך, נעשה ככל יכולתנו כדי לאפשר את זה.
שבת שלום וחופש נעים לתיכוניסטים שלנו. כל כך מגיע להם.
גיורא
