איגרת ראש המועצה ליום הזיכרון תשפ"ד

תושבות ותושבים,

אני מניח שגם לכם.ן מתהפכת הבטן לא מעט לקראת יום הזיכרון הזה. גם בשנים "רגילות" מדובר ביום טעון וקשה, אבל השנה אני מניח שכולנו נחווה אותו אחרת. התחושה היא שהכל קרוב יותר. חד יותר. מילים וקלישאות שהיינו רגילים לומר, בלי לחשוב על משמעותן, הפכו מדויקות ורלוונטיות. "ציונות", "חוסן", "התיישבות", ולצערי – גם "הקרבה".

כמעט 1200 ישראלים – חיילים ואזרחים –  איבדו את חייהם במתקפה האכזרית ההיא ומאות נהרגו במלחמה שהחלה בעקבותיה. כמעט כל אדם בישראל מכיר היום מישהו או מישהי שנפגעו, וגם האזור שלנו שילם מחיר יקר. זה המחיש לי שוב כמה קטן העם הזה. כמה אינטימית ההיכרות בינינו, כמה אנחנו זקוקים זה לזה.

המהלומה שנחתה עלינו ב-7/10 חידדה את המשמעות של "להיות עם חופשי בארצנו", את האחריות ואת המחיר הנורא שאנחנו נדרשים לשלם עבור החיים בארץ ובגליל העליון בפרט. זה לא חדש. זה היה נכון בקרב תל חי ב-1920 ובמלחמת השחרור; במבצע קדש, בששת הימים ובקרבות הבלימה של יום הכיפורים; זה היה נכון במלחמות לבנון ובאינספור מבצעים, מטחי טילים ופעולות טרור. זה נכון גם היום.

העצים, הנחלים והנופים הפסטורליים של הגליל העליון אולי קצת השכיחו את האמת הקשה הזאת, והטעו את חלקנו לחשוב שאנחנו חיים בשווייץ. אבל המציאות הוכיחה אחרת. כשאנחנו זוכרים את הנופלים, חשוב שנזכור גם את זה –  הנוף שלנו אכן חריג ביופיו, הדשא ירוק ואיכות החיים גבוהה, אבל היום ברור מתמיד שזה לא בא בחינם. העצמאות שאותה נחגוג בקרוב, מזמן לא הייתה פחות מובנת מאליה.

ממש עכשיו, כשאני כותב את השורות האלה, מתייצבים טובי הבנים והבנות בעזה, בגבול לבנון ובכל החזיתות, נאבקים על קיומה של מדינת ישראל, נכונים להקריב את היקר מכל.

המחויבות שלנו – כפרטים וכקהילה – היא להיות ראויים להקרבה הזאת. בחינוך, בעשייה חברתית, בערבות הדדית, בפיתוח וצמיחה. זה לא ישיב את ההולכים אבל זה ייתן משמעות לדרך.

בשם עובדי המועצה ותושביה – שולח חיבוק גדול למשפחות השכולות בגליל העליון ובארץ כולה, מחזק את ידי החיילים והחיילות בחזית ומייחל לשובם של החטופים.

ראש המועצה, גיורא זלץ.