בערב חמישי ה-20 באוקטובר החולף הגענו, אישי ואנוכי, ל'כותר שקמה', ספרייה אחת ברשת הספריות הציבוריות של ראשון לציון, שם התקיים אירוע הכרזת הזוכים בתחרות הכתיבה של הליקון 'מילה במקום'. הערב היה קריר ומשב רוח מבשר גשם ליווה את צעדינו לכיוון המרכז הקהילתי בו שוכנת הספרייה. קומת הכניסה, היא גם קומת ספרי הילדים, שקקה חיים, ילדים והורים – פעילות שגרתית בספרייה עירונית, מראה משמח לאוהבי המילה הכתובה. בכניסה קידמו את פנינו נציגי הליקון, חייכנים ומסבירי פנים, שזיכו את הבאים, זוכי השלב הראשון, בעותק של אסופת היצירות הזוכות בתחרויות המקומיות. בין היצירות שבאסופה גם הסיפור שלי, 'מים לסוברו', מודפס שחור על גבי לבן!
הוזמנו להתכבד ולהירגע מהנסיעה הארוכה. מצאנו שולחנות עמוסי כריכים מגוונים, עוגיות מכל הסוגים ושתיה חמה וקרה. היה לנו מספיק זמן לשבת ולהשיב את נפשנו, לעיין מעט באסופה, להתבונן סביב ולבחון את המשתתפים האחרים וגם לשוחח עם כמה מהמשתתפות. אט אט התקבצו עוד אנשים ונשים. האווירה הייתה נעימה, כולם שוחחו בשקט, התכבדו בנימוס במאכל ובמשקה. לא היה שטיח אדום, לא שמלות נוצצות ולא עניבות מסוגננות. כן הייתה אווירה של שותפות במעשה היצירה ובמסורת נהדרת שהולכת ונרקמת (זו השנה השנייה של התחרות). הגיעו אנשים ונשים מכל רחבי ישראל, מגוונים במראה ובגיל.
שתי שפות הוגדרו לכתיבת יצירות לתחרות: עברית וערבית. שמחתי לראות בקהל וגם באסופת היצירות שמספר רשויות ערביות נענו לאתגר. ליצירות שבאסופה הכתובות ערבית צורף תרגום לעברית.
צלמת מטעם הליקון, פעלתנית וחרוצה, הסתובבה וצילמה – השתדלתי להיראות ייצוגית ולא נבוכה. השתתפתי בחיי באירועים מאירועים שונים, מופעים וטקסים, אך מעולם לפני כן לא הגעתי כמנצחת; אמנם אחת מיני רבים שהיו שם, ובכל זאת, הייתי גאה ונרגשת להגיע לטקס לא כצופה פאסיבית – הפעם הייתה לי תרומה קטנה משל עצמי!
כשכלנית ממערכת 'על הצפון' התקשרה לבשר לי על זכייתי, לא האמנתי. לרגע חשבתי שמותחים אותי. אני מרגישה שמשהו נפתח עבורי עם הזכייה הזו, מינורית ככל שהיא. היום אני מסוגלת להעז לחשוב שאני ממש טובה במשהו, ושגם לי יש מה לתת לעולם ושמותר לי לעמוד עם התעודה ולהצטלם בגאווה.
כיוון שהייתי משוכנעת ששלושת הזוכים בתחרות הארצית עודכנו מבעוד מועד, אז זו לא אני מן הסתם, לא הייתי מתוחה כלל לפני האירוע ובמהלכו. לעצמי אמרתי, "אוקי, זכייה בתחרות מקומית זה דבר אחד; זכייה בתחרות ארצית זה כבר יותר מדי בשבילי". באיזשהו מקום גם לא ממש רציתי לזכות. פחדתי מהרגע הזה, מהמבוכה – לעלות לבמה, לדבר, לחייך, להצטלם – מלחיץ מדי. ובכנות, לא האמנתי שאצליח להעפיל עד שם. אישור והכרה להיותי "כותבת" כבר קיבלתי, ובשלב זה הספיקה לי הזכייה במקום ראשון בתחרות המקומית. עם זאת, בפינה קטנטנה בלב, ייתכן שהייתי שמחה לשמוע את שמי בין שמות שלושת הזוכים…
לאחר הכיבוד הוזמנו לטקס הכרזת הזוכים שהתקיים באודיטוריום הנעים שבספרייה. פתחו את הטקס דברי ברכה של השותפים ונותני החסות לתחרות, אשר לוו בגשמי ברכה שהחלו לרדת וחיברו לנו את נושא התחרות לחיים. לאחר הברכות, הוקראו והוצגו על המסך שמות כל הזוכים בשלב הראשון, וזו הייתה מחווה מרגשת.
שלושת הזוכים במקומות הראשונים, שדבר זכייתם נודע להם רק במהלך הטקס, הוזמנו לבמה לקרוא את יצירותיהם ולקבל פרס ותעודה. אציין במיוחד את הזוכה במקום השני, פיני זמיר מבית דגן, שעלה לבמה צנוע ונרגש וביקש מאחד משופטי התחרות שיקרא את היצירה שלו במקומו. התרגשתי לשמוע שיר כה יפה וכה עדין, נוגע ואמיתי, שמעביר הרבה אהבה וכאב, בעדינות, כמעט בלחש. וזה השיר:
לאחר שנים יחד
את המסע הזה תעשי לבדך,
לגמרי לבדך.
לבשי את שמלת הפשתן
שצבעה מעושן כמדורה כבויה,
הרעידי פירורי חלת כלה משוליה,
אני שומע את קול בכייך
מרשרש בקפליה.
החלפנו בינינו ימים ושנים,
את דעתי בדעתך
גם מבלי שאדע מהי.
רק אדע:
הכאב שאת מבקשת
להסיר- זה אני.
לכן נראות פני
כעצב שלבש בשר.
בקצה השביל
טרם יסתירך העקלתון
הביטי לאחור,
אני שופך אחריך
קנקן של מים מתוקים.
עכשיו כשאת רק נקודה
קטנה על השביל
השחרור קשה
מהאחיזה.
גם הזוכה במקום הראשון, ניצן יוגב ממועצה אזורית גולן, הגישה לתחרות שיר יפה וכתוב היטב. גם היא עלתה נרגשת לבמה. שימח אותי במיוחד שבתחרות זכתה אישה מהפריפריה. והנה השיר שלה:
צִיפָה הפוכה
אֶל הַמַּיִם
יוֹרֶדֶת שָׁלָב וְעוֹד שָׁלָב
הַיּוֹם לֹא מוֹדֶדֶת תְּנוּעוֹת
הַיּוֹם לֹא סוֹפֶרֶת בְּרֵכוֹת
הַיּוֹם שׁוֹמֶרֶת לְעַצְמִי
אֶת זְכוּת הַשִּׁיבָה
אֶל הַבְּרֵכָה הַמְּחֻמֶּמֶת
הָרִאשׁוֹנָה
שֶׁהֵשִׁיבָה לִי אַהֲבָה
כְּדֵי לְהִתְעַטֵּף עָלַי
לְהַשִּׁיל
שִׁלְיָה אַחַר שִׁלְיָה
לְמַטָּה, רִצְפַּת הַקֵּרָמִיקָה תְּכוּלָה
וּקְרוֹבָה
הַכִּנֶּרֶת בַּחַלּוֹן, מַשְׁקִיפָה
וְהַבֶּכִי
זוֹרֵם מֵהָרַגְלַיִם
כְּמוֹ בָּסִים רוֹעֲדִים בִּמְסִבָּה
אֲנִי מַרְפָּה
וּמִתְהַפֶּכֶת בְּתוֹכִי
פָּנַי שׁוֹקְעוֹת בַּמַּיִם וְכָל כֻּלִּי נִפְרֶשֶׂת
הֲפוּכָה וְלֹא צְרִיכָה
דָּבָר, חַמְצָן אוֹ אֲרוּחָה אֲנִי
אֵינִי וּבוֹ בַּזְּמַן
אֲנַחְנוּ
אחרי הברכות, הפרסים, הצילומים וההתרגשויות, ולסיום האירוע, עלתה לבמה קורין אלאל המעולה. עלתה כמו שהיא, עם הגיטרה, ושרה לנו מכל הלב. היא הקדימה ואמרה שכיוון שנושא הכתיבה בתחרות הוא מים, היא תשיר לנו שירים מהרפרטואר שלה שהמילה מים מופיעה בהם, צחקה בהנאה והקהל צחק איתה. אחרי מספר שירים עם מים, פנתה קורין לקהל ושאלה אילו שירים רוצים לשמוע. על כל שיר שהוצע, קימטה את מצחה במחשבה עמוקה – האם השיר מדבר על מים או מזכיר מים בדרך זו או אחרת? היא הייתה משועשעת מהעניין וגם אנחנו. את הופעתה סיימה בשיר 'אין לי ארץ אחרת', למרות שאין בו שום מים, בביצוע מרגש ובשיתוף הקהל האוהד.
יצאנו משם בהרגשה שההחלטה לנסוע לאירוע בשעות ערב לאחר יום עבודה ונסיעה של כשעתיים, הייתה החלטה נכונה. מעבר לכך שהאירוע היה מכובד ומושקע, שמחתי שהתייחסתי להזמנה ברצינות, שטרחנו והגענו. אני וכמוני גם המשתתפים האחרים, הבענו בכך את תמיכתנו במיזם ואני מאמינה שבהגעתנו אף תרמנו להמשך המסורת המבורכת.
את סיפורה הזוכה של נטע שלם מנחם תוכלו לקרוא בכתבה שבקישור הבא: מקום משלהן – על הצפון פלוס (alhazafonplus.co.il)
