מתי הבנתי שאנחנו עוד לא בפוסט טראומה?  

מיגונית בקיבוץ עלומים. צילום: שלמה רודד, מתוך אתר פיקוויקי
כבר שלושה חודשים של שקט, אבל הדר גולדנברג עדיין במוד של מלחמה ● על החיים בצילו של איום מתמשך והדריכות שנשארה גם אחרי פרוץ הפסקת האש
האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...

מתי הבנתי שאנחנו עוד לא בפוסט? ואולי אני עוד שם…
היום בדרכי למועצה מרום הגליל היושבת למרגלות הר מירון הגעתי כהרגלי לחניית הכורכר הסמוכה. החניה הפנויה היחידה הייתה מול המיגונית, אחת מני רבות הפזורות במרחב.

המחשבה הראשונה שקפצה לראשי "אם אחנה מול המיגונית, אחסום את הגישה החופשית לקהל הרחב במצב חירום".

"אבל כך היה כל השנה וחצי. אין ברירה… המרחב הוא מרחב חי, עובד ומלא גם אם יש אזעקה. כך היה כל השנה…".  

"ואולי זאת החניה היחידה שנותרה פנויה כי כולם חוששים לחסום אותה? כולם כאן מרגישים כמוני?"
"איזה מחשבה הזויה. אנחנו כבר שלושה חודשים בשקט, ברור שאני יכולה לחנות מול המיגונית, לא יהיה בה צורך היום, גם לא בגליל הבטון הסמוך".
"אולי בעצם לא? אולי צריך לשמור על כשירות? דריכות?".
"אני גם ככה דרוכה. מה זה משנה אם אעשה זאת אקטיבית. הגוף עוד על טורים. אותו קצב סטרס כמו לפני שלושה חודשים…".

אולי יש הפסקת אש, אבל אני ועוד רבים עדיין במלחמה.

אולי יעניין אותך גם:

WhatsApp Image 2025-06-11 at 13.15
אַנִיצַּ'ה
הכול זמני, הכול חולף, אך בתערוכתם המשותפת...
ezgif-1a83d5b12ad99b
חותמות על זה
סדרת החתמות בקבוצת הנשים של גליל עליון: חמש...
WhatsApp Image 2025-06-08 at 18.17
חצי שנה להפסקת האש, וצה"ל מעריך:
האיום החמור ביותר על הצפון – הוסר
בפגישה שהתקיימה אמש במועצה, הציג אלוף פיקוד...

Education Template