מוציאה סינגלים

האזינו לכתבה Getting your Trinity Audio player ready...

יום האהבה הבינלאומי 2024 פוגש מדינה חבולה שמייחלת לאהבה. אפליקציות ההיכרויות מלאות בתמונות של מילואימניקים שמחפשים מישהי להתכרבל איתה; אהבה רומנטית היא מצרך קשה להשגה ובעת הנוכחית נדרש מאי פעם.

בפרונט של הוולנטיינז עומדים הזוגות המתחבקים והמתנשקים, אך מאחורי הקלעים ישנו התכל'ס: איך הם הכירו? הפלטפורמות הדיגיטליות מושלות ברמה. היכרויות מקריות או אורגניות הפכו נדירות. אז מה נותר? שידוכים דרך חברים. זאת הרי האופציה המנצחת: מישהו שמכיר ואוהב את שני הצדדים ומנסה לחבר ביניהם על בסיס מאגר נתונים רלוונטיים, אפס מוטיבציה כלכלית וכישורים שעליהם עוד נרחיב. החוכמה היא לא סתם לנסות לצמד אנשים שמתוודים ברגע משברי על בדידותם, אלא לכוונן תמידית איזשהו תדר, לחשוב מראש, לדייק, להפעיל יכולות שכנוע ולכוון לאירוע שלא נגמר בצד אחד ששפכו עליו בירה. הוולנטיינז הנוכחי הוא הזדמנות לתור אחר אותם שדכנים מטעם עצמם, שצ'אקרת הלב שלהם פתוחה, מעבר לשאר עיסוקיהם ביומיום. והם גם בעלי קבלות, שיהיה ברור – לא מדובר פה בפוקס חד-פעמי, כי אם בכמה שידוכים שהתפתחו לסיפורי אהבה אפקטיביים ויציבים, לחתונות (לקונבנציונליים) ולמשפחות בישראל.

נטע בן מאיר, 41, מגדות, היא שדכנית כזאת, למרות שבתחילת השיחה היא מנסה לחמוק מההגדרה. ברקורד יש לה שלושה זוגות שחיים יחדיו ומגדלים צאצאים, אם כי היא מסייגת ואומרת שמדובר בשניים. ישפוט הקורא בעצמו. בגדות היא עדיין נקלטת (המשפחה עברה לקיבוץ בקיץ האחרון) ומתחילה להבין מי בעד מי, אבל לתוך השיחה היא נזכרת בעוד ועוד ועוד זוגות שחיברה. גם אם הם לא החליפו טבעות, עדיין היו שם סיפורים יפים שהחזיקו לתקופה.

הילדים של נטע ושלי חברים וגם אנחנו מיודדות, אז אומר מהצד שהתכונות שהופכות אותה לשדכנית מדופלמת הן אהבת אדם, הרפתקנות וסקרנות כלפי הבריות. היא סימפטית ויודעת להקשיב, בעלת אינטואיציה מחודדת וקלילות מדבקת, נוסח "יאללה, תיפגשו. מקסימום יצליח". גם מור, בעלה, כזה. "אם אני אוהבת שני אנשים, אז למה לא לחבר ביניהם, למה לא לנסות?", היא מהרהרת בקול באינטרוולים שבין ההנקות של ירדן, הבת השלישית שנולדה כאן לפני חודש. "זה לא מצריך ממני כלום. כנראה שאם הייתי בוחרת לעשות מזה קריירה, היה לי מאוד נחמד. אני אוהבת לראות חיבורים מתהווים, לאן הם הולכים".

גם הבן מאירים עצמם שודכו ויצא סיפור היכרות מגניב שיפורט בהמשך. היא מהנדסת תרופות, הוא בן 47, מנהל מוצר בחברת ההייטק XMPie, יש להם שלושה ילדים. "מור ואני תמיד האמנו שצריך לחבר בין העולמות. החברים שלו, החברים שלי, מהעבודה, מחדר הכושר. זה רק תורם לכולם. היו לנו מלא חיבורים כאלה, רובם רומנטיים אבל גם עסקיים וגם סתם חברויות. כשגרנו בתל באביב היינו עושים מפגשים חברתיים, פוליטיים, שיעורי יוגה, כל מיני. אז היו נוצרים חיבורים באופן פחות מאולץ. היו מלא סיפורים. נוצרו המון הזדמנויות". ולראייה, כיומיים אחרי שפרקו בגדות ארגזים, קיבלו מהם חברי הקיבוץ המופתעים הזמנה גורפת ב"דף מידע" לקוקטיילים בביתם החדש. ככה הם עובדים.

ספרי על הזוגות שהכרת ביניהם ושיש לך מגנטים של החתונות שלהם על המקרר.

"אחרי שהכרתי את מור, הוא הכיר לי את בת הדודה האהובה עליו, אפרת. נפגשנו איזה פעם וחצי, אבל משהו במפגשים האלו היה ישיר וחזק ואותנטי. זה היה ב-2009, ישבנו בחוף תל אביב, נשענו על הסלעים ודיברנו והיא פשוט תיארה לי את בן הזוג שהייתה רוצה להיות איתו והתיאור הזה התאים בול לבחור ששירת איתי בצבא, יוני. הוא היה חבר מאוד טוב ואני מאוד אוהבת ומעריכה אותו. נשארנו בקשר לא מאוד אינטנסיבי. בחיים לא סידרתי לו מישהי ופתאום זה התלבש בול".

את זוכרת איזה בחור היא רצתה להכיר?

"כן. זה היה כמו זימון כזה, שאת מזמנת לעצמך משהו בחיים. היא תיארה מישהו רוחני וגם ריאלי, בהיר וגבוה. מישהו שקול מצד אחד ומצד שני שטותניק, חכם וכייפי. והייתה לי מין 'אאוריקה!'. פשוט ראיתי אותו לנגד עיני. נראה לי נורא הגיוני שהם יתאימו. וזה התחזק עם כל מילה שהיא הוסיפה. היא עוסקת בביבליותרפיה, כך שלמילים שלה יש משמעות ודיוק. הצעתי שאכיר לה אותו".

שלב השיווק עבר בקלות. "אמרתי לחבר שיש לי מישהי להכיר לו והוא אמר שזה נשמע מעניין ושהוא חייב לנסות. הוא זרם, בכוונה לא שאל שאלות כדי לראות לאן זה ייקח אותו. הוא אמר: 'אני סומך עליך, קדימה'. הם נפגשו לדייט ראשון שהיה אחלה והדייט השני שלהם היה בבית קפה נחמד מתחת לבית שלי באבן גבירול, אז הצטרפתי".

מה?!

"התקשרתי אליו בדיוק לשאול מה נשמע, והוא אמר שהם מתחת לבית שלי ושאני מוזמנת להצטרף. זה הרגיש טבעי, ממש נחמד. היה שם משהו אחר ורגוע ונעים שהרגיש נכון במעמד הזה לכולנו. כמובן שלא התעלקתי עליהם כל הדייט. מפה לשם הם התחתנו במאי 2011. זה נורא חיבר וחיזק את הקשר. אנחנו נפגשים המון. עושים קמפינג פעמיים-שלוש בשנה. זאת משפחה לכל דבר".

היה לך מקום של כבוד בחתונה?

"ברור. כל האורחים בערך עלו אלי לרגל ואמרו לי: 'סחתיין עליך, איך עשית את זה? זה מושלם!'".

היא קרובת משפחה של בעלך. זה לא הרגיש לך קצת מסוכן לשדך לה?

"לא. אם זה לא הולך, אז לא. ניסינו. שניהם אנשים בוגרים, אני סומכת עליהם. את מבינה עם מי את מתעסקת. יש לנו גם חברים ברשימה שאסור לסדר להם מישהו. את יודעת שעם כל הרצון הטוב זה לא יקרה, כי הפדיחה בדרך".

לא צריכה עציץ

הזוג השני שבנה בזכותה בית בישראל היה פרי שת"פ שלה עם ידיד. זה היה ב-2010. "זאת אחת החברות הכי טובות שלי. ישבתי על הבר עם חבר שבדרך כלל לא יוצא לי לראות. גם הוא הכיר את אותה חברה ואמרנו: 'יואו, מה איתה? חייבים לסדר לה מישהו, כזאת בחורה איכותית. בוא נעבור ביחד על המאגר'. אז פתחנו פייסבוק, ישבנו עם הבירות שלנו ועברנו אחד אחד עד שהגענו לאחד החברים הכי טובים שלו, והוא אמר שהוא אחלה ושזה יכול להצליח. אני הכרתי אותו ברמה השטחית ביותר, כי הוא למד שנה אחת מתחתי בתואר הראשון באוניברסיטת בן גוריון. אמרתי, 'יאללה, בוא ננסה'. פה התעסקתי יותר בלוגיסטיקה של לתת לאותה חברה את הפוש. שאלתי אותה והיא צחקה ואמרה: 'תקשיבי, אני מכירה אותו'. היא גם למדה איתנו בבאר שבע וכולם שם הכירו את כולם. אז הם יצאו פעם אחת בתואר וזה לא התקדם. אמרתי לה: 'אז מה אכפת לך לנסות שוב? והיא הסכימה. החבר פעל בצד השני, וזהו. הם התקדמו בקצב שלהם, ואני פחות מעורה בפרטים אבל גם להם יש שלושה ילדים. הם לא התחתנו ברבנות".

הם היו אסירי תודה על השירות המעולה שעשית?

"מה זה להיות אסירי תודה? הם חברים, אני לא צריכה עציץ או משהו כזה (צוחקת). זה בסדר. והיו מלא דייטים ורומני חורף שסידרתי לחברות ולידידים. היה לי ידיד שהכרתי אותו לחברת עבר והם גם התחתנו, אבל אני לא מחשיבה את זה בדיוק בתור שידוך".

למה? זה המאצ' השלישי שלך.

"כי לא אמרתי לו: 'אתה צריך להכיר אותה!', פשוט הכרתי ביניהם במסיבה".

פשוט להכיר ביניהם במסיבה זה גם כן לעשות מוב.

"כשאני חושבת על זה, כל החברות הטובות שלי יצאו עם החברים של מור. אפילו חבר של חבר של מור שיצא עם חברה טובה שלנו, והם היו בחתונה שלנו כזוג. השותף שלו יצא עם חברה טובה שלי והיה לנו מין ירח דבש תל אביבי כזה של ארבעתנו, אבל לא התקדם אצלם. לא כל דבר התפתח לbig love-, אבל היה כיף".

תגיע, נדבר, נראה

והנה סיפור השידוך הפרטי שלה. 2008, היא רווקה שמגיעה לתל אביב מבאר שבע, אחרי מערכת יחסים לא מוצלחת של ארבע שנים און אנד אוף. המטרה: להשתחרר, לבלות, לשקם את האגו. האמצעי: דייטים. "שלושה חודשים היו לי דייטים ברמה ממש אינטנסיבית, עפתי על החיים. זה שעשע אותי, גם ברמה של להבין איך זה עובד. זה היה סוג של ריפוי בשבילי, בוסט לביטחון העצמי. הייתי עושה בליינד דייטים דרך אתרי ההיכרויות של פעם. אזכיר שהכול היה שם אז מאחורי מסך המחשב. בלי סינון ובלי בקרות שליטה. רוב הזמן לא היו תמונות בכלל, היית צריכה לבקש שישלחו לך ולהבין מהפרופיל של הבחור אם את בכלל רוצה לדבר איתו או שהוא מפחיד. יכולת להכיר מישהו מדהים או סוטה או חנון. אז באופן אישי ממש לא רציתי לתת את השם או הטלפון שלי, רציתי לפגוש, לראות מה האינטואיציה שלי אומרת ואם זה מתאים או 'ביי'".

אז היא פשוט יצאה לדייטים קצרצרים ונתנה לאינטואיציה להוביל אותה. "יכולתי לצאת עם חברה ואחרי זה לקבוע עם מישהו לעשר דקות. הייתי קובעת עם מישהו בקולנוע, אומרת לו שאני לוקחת את מושב 24 בשורה 6 ושישריין לעצמו את מושב 25, בלי טלפונים, בלי כלום. 'תגיע, נדבר, נראה'. או אפילו גלידה במקדונלד'ס לעשר דקות. כמה זמן את צריכה בשביל לקבוע אם את מעוניינת בעוד מפגש עם מישהו? מאוד מהר, לדעתי".

השלב הראשוני ממש מאוד מבוסס משיכה, אני חושבת.

"לדעתי זאת אינטואיציה שהיא לא רק משיכה פיזית. את קולטת את הווייב של הבנאדם, מאיזה מקום הוא מגיע בחיים, איך הוא מביע את עצמו, איך היציבה שלו וגם איך הוא נראה. את כל המכלול את קולטת בשניות בחושים שלך ובניסיון החיים. עשר דקות מספיקות לגמרי".

נחזור אליך ואל מור.

"בתל אביב עבדתי עם מישהו שלמד איתנו בתואר הראשון, אשתו למדה איתנו גם והיא עבדה עם מור (שנולד בבירת הנגב אבל לא למד בבן גוריון, ע"ט). אז אותו בחור שאל אם סיימתי עם השטויות שלי, כי יש לו מישהו להכיר לי. אמרתי שלא סיימתי, אבל שיכיר בינינו. אשתו העבירה למור את הטלפון שלי ויצא שמור קיבל באותו היום שלושה טלפונים שונים של בנות שרצו לסדר לו, ובמקרה התקשר אלי ראשונה. אמרנו שלא נשתמש בטלפונים הניידים שלנו כדי למצוא זה את זה. התאריך היה התשיעי לפברואר. יצאתי מדירה של חברה והלכתי על רחוב בן יהודה מכיוון אחד והוא בא מהכיוון השני והרעיון היה שכל אחד מאיתנו יחפש את השני. לא הסתכלנו מראש על תמונות בפייסבוק".

כמה נועז ולא תל אביבי מצדכם.

"לגמרי. וזה עבד. לא עצרנו בדרך אנשים אחרים. את רואה לפי המבט שזה מישהו שמחפש מישהי. הלכנו ל'מייק'ס פלייס' בטיילת, שזה הכי מקום של תיירים. הייתה שם הופעה, שתינו קצת והחלטנו לשחק אותה תיירים. אז פנינו למישהו ואמרנו 'אקסקיוז מי, קאן יו טייק אה פיקצ'ר אוף אס?'".

אבל אנחנו ב-2009 ואין טלפונים חכמים עם מצלמות.  

"אבל תמיד הייתה לי מצלמת פוקט בתיק. היה דייט מצחיק בטירוף, אף פעם לא היה לי כזה. זה היה כאילו יצאתי עם עצמי. זה היה ערב לפני יום בחירות, כשבחירות עוד היו אירוע נדיר. נפגשנו למחרת לארוחת בוקר. יצאנו במשך שנה בלי לגור ביחד, כי היה לנו כיף בדירות שלנו. זה היה כמו סניפים בתל אביב. כל הזמן היה אקשן. התחתנו ב-2012".  

כשהיא נשאלת אם היא בחורה רומנטית, היא יורה מיד "לא!", צוחקת ומסבירה ש"אני שונאת קיטש". ואז היא עוצרת לרגע וחושבת. "אני לא בחורה של רגשות".

מה זה לדעתך חיבור רומנטי טוב?

"אין תשובה אחת. צריך שיהיה ברק והבנה של חיבור. תלוי מה יש בבסיס ומה חסר. יש מי שבא שרוט יותר, יש מי שפחות. יש מי שצריך שהשני ישלים אותו ויש מי שצריך שהשני יקרא עליו תיגר במובן של לאתגר אותו. זה נורא תלוי. אצלנו ספציפית אני יכולה להגיד שמה שעובד זה שאני מרגישה שברוב הדברים בחיים אני לא מתפשרת כי מור רוצה בדיוק את אותו הדבר. וכשזה לא, אז מנסים לבוא אחד לקראת השני כדי שיהיה טוב. זה נחמד, ה-win win הזה. הרבה יותר קל לחיות ככה ואז לא צריך 'לעבוד על הקשר' כל הזמן. השאלה היא מה המקום הבטוח, היציב שלך. זה הבסיס של הקשר".

בתור נינג'ת דייטים לשעבר, מה הלוקיישן הכי טוב באזורנו לדעתך?

"הייתי פשוט הולכת לנחל עם נקודת תצפית יפה. מביאה בירה או יין וזהו, הכי רומנטי".

רומנטי ומלא בוץ. אז מתי את מתחילה במלאכת הקודש הזאת בגליל העליון?

"אני צריכה לבנות מאגרים".

מה דעתך על שידוכים פנים-קיבוציים?

"קשה לי לענות על זה. אומר בצניעות שאני לא חיה מספיק זמן בקיבוץ בשביל להבין את כל האינטריגות וההתנהלות. אני עדיין הכי תמימה. כנראה שהתשובה היא לא 'בטח!'. זה כנראה יותר מורכב ולא מאוד בריא, אלא אם מדובר באהבת אמת שאי אפשר להימלט ממנה".