בסך הכול זו תקופה די טובה להיות בה אישה. לא חובטים לך בראש עם נבוט וגוררים אותך למערה. גם לא מוכרים אותך לכל המרבה במחיר, כלומר לא משדכים אותך לאיזה ספונסר אציל עם גאווה ודעה קדומה. יש לך אפילו חדר משלך. הוא לא חייב להיות מטבח, ואת לא יושבת ומחכה בו לגבר השב מעבודה או מלחמה עם ארוחה חמה. את יודעת לזהות הטרדה מקילומטר, לשתף פוסטים זועמים, להגיש תלונה ולדקלם מתוך שינה מושגים כמו "גזלייטינג" ו"גבריות רעילה".
בסך הכול, זו תקופה די טובה. אם את שוכחת לפתוח חדשות בדיוק כשהקריין (כי לרוב זה קריין) מדקלם ביובש: "אישה נרצחה הלילה על ידי בן זוגה". או סתם בוהה במסך בטפט של שקיעה כשהוא מציין ש"החשד הוא כי הרצח בוצע על רקע רומנטי", כיוון שאת אוהבת רקעים רומנטיים, ומה יותר רומנטי מרקעים יפים כמו שקיעה. או רצח. 23 שקיעות רומנטיות היו השנה, אם סופרים את הנשים שנרצחו השנה בישראל בלבד על ידי בני זוגן.
אבל אם לא סופרים שקיעות, אז אולי השמש לא באמת שוקעת, כך שאם מכחישים שקיעות ואקלים זו בסך הכול תקופה די טובה. רק תשתדלי לא לעבור במקרה על יד חדשות כמו "הטאליבן אסר בימים אלה על נשים לצאת מהבית ללא חיג'אב (או סתם ללא גבר על הכתף), בארצות הברית נכנס הלילה לתוקף החוק לאיסור הפלות, ובישראל עוד אישה נרצחה הלילה על ידי בן זוגה. מחר יהיה מזג אוויר נוח ונעבור לידיעה הבאה".
ואם תדלגי על הידיעה הבאה אולי זו באמת תהיה תקופה טובה. השכנה בחדשות לא תגיד, "באמת לא שמענו שום דבר חריג". והשכן לא ייתן את הרפליקה האלמותית, "היא הייתה אישה שקטה ונחמדה". וזה שעבר במקרה לא יסנן: "הוא היה דווקא בחור חמד, לא ידענו שהוא כזה". כי להבדיל מטרור, אף אחד לא אומר: "פתאום שמעתי בום", אלא רק משפטי חיווי נעימים. האקלים תמיד נוח אם לא יורדים לפרטים.
אולי כי בתקופות די טובות אין בומים. מלבד כמה טילים. אבל גם לזה מתרגלים, מקסימום רצים למקלט או מחכים קצת בממ"ד. בתקופות טובות יש רק אלימות "רגילה" – ואיתה אנחנו מסתדרים ממש מצוין. רק תנו לנו אספקה קבועה של טרור, טילים ואיראן, אבל שיהיה בלי ענייני חיג'אב ונשים שסובלות. כי זה כבר לא קשור אלינו.
זו תהיה יופי של תקופה עם כל האלימות הרגילה. רק תנו לנו את האלימות "הרגילה" שלנו, כמו אלימות טובה בכביש, אלימות שגרתית בבתי ספר, אלימות מספקת בקופת חולים, אלימות מפנקת בסופר, אלימות נהדרת בשבילי האופניים והקורקינטים. עם זה כבר נדע להסתדר. רק אל תבלבלו לנו את המוח עם אלימות מקורית. "אלימות מגדרית", "אלימות מינית", "אלימות כלכלית". למי יש זמן לכל ההגדרות החדשות האלה. תיכף תרצו שגם נדבר בלשון נקבה כל הזמן – בנות, למה אתן רוצחות ואונסות את השפה?
אתן לא רואות שזו תקופה די טובה? נו, תפתחו רגע חדשות – רואות? כל הדברים הרעים קורים בכלל בפלנטות אחרות. כמו אפגניסטן. או איראן. או בכלל מערבה מכאן. כי בארצות הברית יש גברים אחרים… אבל אנחנו – ממש לא טאליבן. אנחנו לא ישראליסטן. אצלנו אין משטר פטריארכלי, פונדמנטליסטי, אפל, ובטח שלא פגאני. פה חיים בכיף – אישה שנרצחה ובן זוגה – במדינה נאורה.
נו תראי איזו תקופה טובה הגרלת – אין נבוט, אין חיגא'ב. ולך, יש המון פריבילגיות. תגידי תודה שיש לך אפילו זכות בחירה. את יכולה לבחור אילו גברים יישבו בממשלה שלך. להתלבט בין חמישים גוונים של שחור-לייט, שחור לאומני או שחור משיחי. ואם את רוצה, גם את יכולה לקחת חלק במסיבה. את יכולה לבוא – כמו אשתו של – עם אקדח במערכה הראשונה. רק תשבי מאחורה לפני שאת יורה. בכל זאת, פה זה המערב הנאור, לא המערב הפרוע.
ובכלל, מה הבעיה שלך לעבור לספסל האחורי. תראי כמה יפה שם, את יכולה לראות משם את כל הנוף, בתנאי שלא תקומי באמצע ותדמייני שאת רוזה פארקס-כהן. ואם את מסתובבת בחוץ, תתלבשי צנוע. ותשאירי את הציצי בבית. אם לא, כבר נגלוש לאיזה אתר – כי זו תקופה ממש טובה – יש כזה שפע היום. והכל חינם, תמיד אפשר למצוא לצד החדשות איזה סרטון טוב של "צפו: קוף מדגדג אישה עם חזה חשוף". והכל חינם.
לך זה כמובן יעלה יותר, אבל למה את מתלוננת? בעצם, למה לא התלוננת קודם? מה נזכרת פתאום? כולה שאלנו אם את ערה. מה התעוררת פתאום? למה את תמיד חייבת להיות היסטרית. בטח עוד פעם את במחזור. לא רוצה שנסתכל? שימי חיג'אב.
רואה? זו תקופה ממש טובה. יש לך המון אפשרויות – או חטובה או חיג'אב. אז תירגעי, את בטח סתם מדמיינת, ולמה את לא מחייכת? זה לא ששאלנו: "מי נתן לך רישיון?!". אגב, ראית פעם אישה מחנה שיר? ב-25.11, יום המאבק באלימות נגד נשים, אנחנו מבטיחים לתת לך לכתוב משהו. אולי אפילו שיר.
■
כָּל הַבָּנוֹת מִתְבַּקְּשׁוֹת
לְהִתְלַבֵּשׁ בְּדִיּוּק עַד
גֹּבַהּ הַמַּחְשָׁבוֹת
כָּל הַבָּנוֹת מִתְבַּקְּשׁוֹת
לִפְתֹּחַ מַחְבָּרוֹת וְלִרְשֹׁם:
"כָּל הַבָּנִים לֹא מִתְבַּקְּשִׁים לְהַשְׁאִיר אֶת הַדִּמְיוֹן בַּחוּץ"
מִי שֶׁלֹּא תְּדַיֵּק –
תְּקַבֵּל
עֹנֶשׁ
בַּחֲדַר הַמְּנַהֵל.
שירי ברוק-שגיא, ילידת 1973, נולדה וגדלה באיילת השחר, גרה עם בתה בתל אביב. עיתונאית וכותבת גם שירים לפעמים.
