חוסן לאומי (national resilience) , המכונה בספרות גם חוסן חברתי (societal resilience) הינו מושג תיאורטי המתייחס לתהליך בשני מימדי זמן: (א) יכולת של חברה להתמודד בהצלחה מירבית עם משבר או אירוע שלילי (אסון טבע, מחלה, מלחמה וכו') (ב) היכולת להשתקם בזמן קצר ככול האפשר לאחר המשבר. מחקרים רבים בעולם מצאו שככל שרמת החוסן הלאומי גבוהה יותר, כך אוכלוסיית המדינה מגלה סולידריות חברתית ברמה גבוהה יותר, מראה יותר הסכמה עם ערכים משותפים ומאופיינת בפערים חברתיים נמוכים יותר, ולהיפך.
החזרת החטופים החיים והמתים בעזה עומדת במרכז הוויכוח בחברה הישראלית. לכול הדעות יש רוב בציבור התומך בהחזרתם בתמורה להפסקת המלחמה בעזה. אי החזרת החטופים עומדת בניגוד גמור לערך הערבות הדדית, שהוא ערך מרכזי של החברה הישראלית, שמשמעותו אחריות של הקהילה כלפי כל אחד מחבריה, ושל כל אחד מחברי הקהילה כלפי הכלל. חז"ל קבעו כלל מוסרי והלכתי – "כול ישראל ערבים זה לזה". ערבות הדדית בצה"ל היא אחריות הדדית של חיילים זה כלפי זה, ושל הכלל הצבאי כלפי הפרט. העיקרון מחייב כל חייל לפעול למען שלומם ורווחתם של חבריו ליחידה ולכלל חיילי צה"ל. אחד הביטויים הבולטים של ערך זה בצה"ל הוא הערך "לא משאירים פצועים מאחור", המציין ערך מוסרי עליון לפיו אין לנטוש פצוע או אדם במצוקה ויש לדאוג לו ולעזור לו ככל הניתן. ערך זה מבטא המחויבות לחילוץ והצלה של פצועים, גם בתנאי קרב.
וויתור על החזרת החטופים, בין אם בגלוי או אם תחת מעטה של אילוצים שונים, ואי נכונות לשלם את המחירים הנדרשים, מהווה פגיעה קשה מאד בעקרון הערבות ההדדית. יותר מכך, פגיעה בעקרון זה מהווה פגיעה קשה בחוסן הלאומי של ישראל. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הרואה בהסכמה לתנאי החמאס כניעה לטרור מתעלם מהמימד האנושי/מוסרי ומהפגיעה הקשה בחוסן הלאומי של ישראל.
