fbpx

"אמא שלי ידעה לזהות לפי השריקה אם זאת נחיתה של טיל 'שלהם' או שאנחנו יורים עליהם"

לירן גולוד. קרדיט צילום: עודד הירש
מציאות ביטחונית מעורערת מלווה את תהליך התפוררותה של משפחה קטנה ביישוב עלום שם בצפון ● לירן גולוד הופכת לפרוזה את זיכרונות ילדותה בקריית שמונה

השולחן שעליו כתבה לירן גולוד את ספרה השני, 'נמר גימ"ל' (הוצאת עם עובד), משקיף לחרמון. מראה פסטורלי, אלא שהמציאות המתוארת בספר טומנת בחובה חיי מתח, דכדוך ומועקות, לצד אותו טבע יפהפה בו מתרחשת העלילה. גולוד שינתה וטישטשה חלק מהפרטים, אך מתייחסת בבירור לשנות ה-80 באצבע הגליל. המתיחות הביטחונית, חדירות המחבלים וירי הקטיושות מהם סבלו התושבים אז, נארגים לתוך חייה של משפחה קטנה במושב עלום שם. במקביל סובל התא המשפחתי מהתפוררות שאיננה מתווכת לילדות, בדיוק כפי שלא מדברים איתן ובכלל על החיים בצל האיום הקיומי.  

גולוד (41), שנולדה בקריית שמונה וגדלה בבית הלל, צמחה והתעצבה באותה "תקופה ביטחונית איומה", כך לדבריה. עם זאת, "היתה לי ילדות מאד פסטורלית ומאושרת, לא הרגשתי שחיינו במתח מתמיד. נולדתי לתוך זה. למדנו שמדי פעם יש קטיושות וחדירות מחבלים. הספר בעצם עוסק במורכבות של האזור השקט והירוק שתוך שנייה יכול להפוך לאזור מלחמה". לא מפתיע שגולוד כתבה אותו לאחר שהפכה לאם, וזיכרונותיה עובדו וקיבלו הקשרים חדשים. "חשבתי איך עשו הכל כדי לנרמל לנו (הילדים, ע"ט) מציאות שהיתה אבסורדית לגמרי. בשאר הזמן חיינו כרגיל, זה היה הדיסוננס. אבל זה התבטא בדרכים אחרות ובספר הראיתי איך טראומות מחלחלות לחיי ילדים קטנים".

איך התבטאו אצלך הקושי והפחדים כילדה?

"כתבתי שירים על מוות מכיתה ב'. אף אחד לא ממש טרח לבדוק למה. לא היה אז מקובל לשלוח לפסיכולוג. אף פעם לא דיברו על זה אתנו בבית הספר, לא הביאו יועץ. על כולנו זה השפיע בצורה כזו או אחרת. הדרך שלי להתמודד היא פשוט לכתוב על זה".

חשבת על הקושי המורכב מצד ההורים? החששות לביטחון הילדים, בנוסף לקשיי הפרנסה  של העוסקים בתיירות ולכל היתר?

"זה מה שהכי העסיק אותי. כשכתבתי שאלתי את עצמי איך הם לא חשבו לעזוב. לי כהורה ברור שבמצב כזה הייתי עוזבת. לפני שנתיים היתה אזעקה בבית הלל והיינו צריכים לשבת בממ"ד, וזה היה שוק. זה החזיר אותי לתקופה ההיא. אין מצב שהייתי חיה ככה עם ילדים קטנים".

דיברת על זה עם ההורים שלך בזמן הכתיבה? הם לא חווים את הספר ככתב אישום להחלטה לגדל אתכם כך?

"הם קראו אותו לפני היציאה לאור. זה לא היה חדש להם, אבל אני מניחה שהיה להם קשה. אמא שלי קשוחה, היא גדלה בקריית שמונה והבית שלה ספג טילים, אז היא לא מתרשמת מזה. היא תמיד היתה הכי רגועה ושקולה מכולם. תמיד היינו מתקבצים סביבה באירועים כאלו. היא פיתחה שמיעה מיוחדת וידעה לזהות, לפי השריקה, אם זאת נחיתה של טיל 'שלהם' או שאנחנו יורים 'עליהם'".

אמרת בריאיון קודם שההורים שלך לא דיברו על פוליטיקה בבית.

"ההורים שלי לקחו החלטה שהם לא רוצים שהילדים שלהם ישמעו דיבורים על פוליטיקה. אני חושבת שזאת היתה החלטה נכונה. אני גם לא מדברת עם הילדים שלי על פוליטיקה. הם בני ארבע ושבע, הם יודעים למי אני מצביעה אבל זה לא אומר להם כלום".

חצר המשפחה של לירן גולוד בבית הלל, 1985. לירן מצד שמאל, עם אחיה, אמה, ואחותה בסלקל. צילום: פרטי

אבל יש קשר הדוק בין מצב ביטחוני לבין פוליטיקה.

"אני באה מנקודה אחרת לגמרי. כתבתי את הספרים האלו (גולוד מתייחסת גם לספרה הראשון 'עבודת אדמה', ע"ט) מנקודת מבט אישית, וזה לא שאני באה לחמוק מפוליטיקה, אבל בספרים שלי אני מדברת על חוויות ילדות. אני מתארת חוויה מאד חזקה של ילדות ופחד קיומי. בכלל לא עלה על הפרק לערב שם פוליטיקה. כל קורא יכול לחשוב מה שהוא רוצה".

תראי מה קורה היום בעוטף עזה. הרבה אזרחים שם מפגינים, פונים בטענות לממשלה ומוחים על כך שהם שקופים, לדבריהם. גם מתבגרים מעורבים בדיון הזה.

"אני לא זוכרת שמישהו מאתנו פנה אי פעם לראש הממשלה, זה היה לגמרי פסיבי, אבל זאת היתה תקופה שונה מאד. לא היו רשתות חברתיות ולא היה אינטרנט, ואני מדברת על זה שבאמצע חדירת מחבלים היה 'החתול שמיל' בטלוויזיה והיתה תחושה של ניתוק מאד גדול, שאף אחד לא יודע מה קורה איתנו. זה היה נורא סוריאליסטי. את לא יודעת למה חיזבאללה יורה עליך. היום התקשורת עוסקת בזה כל הזמן והילדים יודעים".

עד כמה עיצבה ילדותך את תודעתך החברתית והפוליטית?

"מאד אכפת לי, אני מתעניינת ומעורה במה שקורה. אני לא אקטיביסטית ולא יוצאת להפגנות, אבל אני חושבת שכל אחד צריך לתרום את תרומתו הצנועה ומה שאני עושה הוא דרך עבודתי כמנהלת האמנותית של הפסטיבל הבינלאומי לסופרים בירושלים. אני מעודדת סופרים מכל העולם להגיע לכאן, ונותנים להם במה חופשית לדבר על הכל, כולל פוליטיקה וביטוי עמדה אישית, ואני בטוחה שזה מחלחל לשומעים. זאת תרומתי הצנועה לקידום אג'נדה חברתית של דיאלוג ושיח פתוח ואנושי. יש לי חלום להקים תכנית שהות אמן בצפון לסופרים שיבואו לכתוב וגם לערוך כאן פסטיבל, כי לעשות פסטיבל בירושלים או בתל אביב זה דבר אחד, אבל להביא אנשים לפריפריה זה משהו אחר. בארצות הברית, אגב, זה ככה. הסדנאות הכי ידועות לכתיבה נמצאות בחורים כמו איווה, אפ סטייט ניו יורק ואיידהו". את ספרה השלישי, כאמור, כותבת גולוד רק בבית הלל בסופי השבוע. "בעלי לוקח את הילדים בשבת בבוקר לחצבני, ואני יושבת וכותבת שלוש שעות. זה הסידור".

אל הגליל העליון קשורה גולוד בכל נימי נפשה. התואר הראשון שלה הוא מאוניברסיטת בן גוריון ובניגוד לסטודנטים רבים, שמגיעים לבאר שבע בשל חיי החברה הייחודיים והאווירה השונה שבקמפוס, היא לא התחברה. "בהתחלה הייתי מאד עצובה כי זה היה כל כך שונה מהצפון, הכל חום ומאובק. בכל סוף שבוע הייתי עולה על אוטובוס ונוסעת חמש שעות לצפון. הכל בשביל לחזור קצת לשלווה". היא גרה עם משפחתה בחיפה בשל אילוצי עבודה ("התפשרנו על חיפה") אבל בכל חמישי בלילה הם אורזים תיקים ומגיעים לסוף שבוע בביתם השני בבית הלל. "לא יכולנו להתנתק מהצפון יותר מדי. נורא חשוב לנו שהילדים יגדלו בטבע, ירוצו יחפים בשדות", היא מנמקת. "להורים שלי יש משק מאד גדול, עם מטעי פקאנים. יכול להיות שנחליט עוד כמה שנים שאנחנו חוזרים לצפון, זה תלוי בנסיבות חיים ובעבודה".

ביולי התפרסמה כתבת שער במוסף 'הארץ' שעסקה במעבר של הרבה צעירים ומשפחות מהמרכז לגליל, והתפתחות של סצינה תרבותית-חברתית אלטרנטיבית כאן. את הנתונים הסטטיסטיים היה קצת יותר קשה לבדוק. מה את חושבת על זה?

"יש בבית הלל 'התפוצצות' של סטודנטים שלא ראיתי מימיי. כל המושב מלא באנשים צעירים עם ראסטות ושרוואלים שמסתובבים בהמוניהם, יש המון יחידות דיור מחולקות, שכמה סטודנטים יכולים לגור בהן. יש במושב קהילה מאד חיה, וילדים בחוץ ומלא סטודנטים; זה לא מה שהיה פעם, פתאום המושב מאד גדל. יש כאן הרבה 'בנים ממשיכים' ומשפחות צעירות ויש חברה וזה נהדר, מבחינה חברתית המושב פורח".

מה לגבי חיי הלילה? דובר שם על הפאבים הקיבוציים שהפכו להיות אטרקטיביים, ועל סצנה מוזיקלית שהתעוררה.

"אנחנו לא יוצאים כי בתשע בערב אנחנו גמורים. אחרי שהשכבנו את הילדים לישון, אנחנו הכי אוהבים לשבת על המרפסת ולשתות יין ולהסתכל בכוכבים. זה הבילוי הכי טוב".

פורסם לראשונה בגיליון 231 מיום 6 בנובמבר 2019

אולי יעניין אותך גם:

1
'האפונים המפונים' מקיבוץ דן
איך מסבירים לילדים למה הם מפונים מביתם; איך...
ali_anavim_Master
עלילות אלי ענבים
"ספרות ילדים מנסה 'להיפטר' מההורים כדי לאפשר...
זוג צעיר (Large)
אם נדע לאהוב
לאורך השנים ידעה משפחת לטוביצקי מחולתה לא...

Education Template