מדעי היופי, השמחה והעונג

לילך מוצפי הראל הייתה תמיד ילדת טבע. היא גדלה במושב מרגליות, בין החובזות והעוזררים, וצמחי הבר תמיד היו חלק מחייה. כשבגרה והגיעה לאיילת השחר גילתה שם תרבות ליקוט מפותחת, ולמדה ללקט כלך ופטריות בר. לילך (47, מושב כחל), השלימה תואר ראשון בחוג למדעי הסביבה בתל-חי ואחרי תואר שני חזרה לשם כמרצה. "עסקתי בקיימות בהרבה רבדים – כמתכננת ביחידה הסביבתית במועצה, כיועצת לארגונים וקרנות, וכמנהלת העמותה ליערות מאכל בגליל. אבל ככל שהעמקתי בעולם הפורמלי של וועדות תכנון, הרצאות ובדיקת עבודות לסטודנטים – הטבע קרא לי", היא מספרת. "כל מה שעשיתי היה מעניין, אבל לא נהניתי מהעבודה. רציתי לקום בבוקר בשמחה ובתשוקה, והבנתי שאני זקוקה לשינוי".

השינוי המיוחל הופיע ב-2013, כשלילך נתקלה בפרסום על קורס מדריכי ליקוט, בהנחיית שימי רף. "זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו בארץ עשה דבר כזה, ויצאתי לקורס פשוט כדי להיות סופ״ש אחד בחודש בטבע, מחוץ לבית, להתאוורר מהילדים והשגרה. לא חשבתי שזה יהיה שינוי קריירה, אלא רק 'מילוי מצברים'. אבל כשבמהלך הקורס התבקשתי להעביר הדרכה, היה לי כל כך כיף! הייתי אז מרצה בתל-חי וידעתי שאני אוהבת ללמד, אבל לצאת מהכיתה ומהמצגות אל הטבע ככיתת לימוד – ועוד להאכיל אנשים תוך כדי – זה היה פשוט מושלם".

כך, מה שהתחיל כסופי שבוע בטבע – או מרחב נשימה מהשגרה – הפך עם הזמן לדרך חיים, לעיסוק ולשליחות. מאז כבר הספיקה לילך לייסד את 'בת קיימא – בית הספר לליקוט ולבישול בטבע', ונעשתה אושיה מובילה בתחום הליקוט בישראל. בעשור האחרון הדריכה אלפי משתתפים ומשתתפות בסדנאות ובקורסים, והפכה את הידע העתיק לנגיש ומעורר השראה.

את עוסקת בליקוט כבר שנים רבות. מה השתנה בתפיסת הליקוט שלך במהלך הדרך?
"הרבה אנשים עושים צעדים ראשונים בעולם הליקוט עם השאלה – מה אפשר לעשות עם זה? – כלומר, מה השימושים של הצמחים ואיך לאכול אותם. זה נכון שליקוט צמחי בר מספק לנו מזון נגיש ומזין וגם צמחי מרפא, אבל עם השנים אני מבינה יותר ויותר שהמהות היא חיבור. אמנם הארוחה שבסוף כל סדנת ליקוט היא וואו, היא מיוחדת ומרגשת ולומדים להשתמש בצמחים הלכה למעשה, אבל ליקוט הוא רק הכלי – לחיבור לטבע ולקצב חיים רגוע יותר, למרחב נשימה שאנחנו כל כך זקוקים לו. אם פעם הייתי מלמדת ללקט, היום אני אומרת שאני מלמדת למצוא יופי, שמחה ועונג דרך ליקוט צמחי בר".

האם הליקוט שינה את היחס שלך למזון, לבישול, לתרבות הצריכה?
"האמת שזה היה הפוך, כי לפני שהגעתי להדרכת ליקוט הייתי מצויה מאוד בעולם הקיימות. עוד בתחילת הדרך העברתי הרצאות על הקשר בין קיימות לתעשיית המזון, חקרתי את הנושא של תזונה אקולוגית ופשטות מרצון, והלכתי לקניות עם תיקי בד לפני שזה היה מקובל (ובהחלט הסתכלו עלי מוזר במרכולית בקיבוץ). אבל אם פעם לא היה נכנס אלי הביתה שום מזון מעובד ויכולתי לחיות תקופות ארוכות על תזונת רו-פוד (ללא בישול כלל), היום אני הרבה פחות אדוקה. המיקוד עבר מ'מה לא נכנס' – לתזונה, למטבח, לגוף שלי, ל'מה כן'; כלומר, דרך ליקוט צמחי בר אני מגדילה את מגוון חומרי הגלם שאיתם אני מבשלת. בעוד שרוב התזונה המערבית מבוססת על מגוון הולך וקטן של מקורות – בעיקר חיטה, אורז, סוכר וסויה – וקצת מלפפונים, עגבניות וחסה, לְלַקָּטִים יש מזווה עשיר בהרבה ועשרות רבות של צמחי בר שמעשירים את התזונה, גם במיקרו ומאקרו נוטריינטים (חומרי מזינים) אבל גם בצבעים, מרקמים וטעמים חדשים שאפשר לשחק איתם".

"אבל מה תעשי עם זה?"

הבחירה להתמסר לליקוט כעיסוק מרכזי בחיים אולי נראית טבעית למי שמכיר את לילך מקרוב, אבל עבור רבים – גם היום – מדובר בתחום לא שגרתי, כזה שלא תמיד מתיישב עם התפיסה המקובלת של מקצוע או פרנסה. זה עיסוק שדורש לא רק ידע, אלא גם הסברים.

"בתחילת הדרך היו הרבה הרמות גבה, בהחלט. לפני 12 שנה ללמד ליקוט היה מאוד יוצא דופן, ואמנם גם היום זה עדיין ייחודי אבל אולי קצת פחות, כי התחום קצת יותר מוכר וטרנדי. חוץ מזה, בשנים הראשונות היה לאמא שלי מאוד חשוב שתהיה לי 'עבודה עם ביטחון' כגיבוי, והיא דאגה מה יהיה בעוד כמה שנים כשלא יהיה לי כוח לסחוב את כל הציוד ביער או להדריך בגשם, אבל גם היא, עם כל הדאגה, הייתה גאה מאוד ו'השוויצה' בכל הזדמנות בעיסוק המיוחד הזה. ונהגה להגיד שאני התרומה שלה לעולם".

מתוך הכאב – נולד הספר

אחרי שנים בהן העבירה הלאה את הידע שצברה בשטח, מצאה לילך את עצמה נדרשת אליו באופן האישי ביותר. כשפרצה מחלתה של אמה, הפכה החוכמה הזו לחיונית באמת. צמחי הבר, שלימדה עליהם עשרות פעמים, הפכו פתאום לאמצעי ממשי להקלה, לחיזוק, לתקווה. מתוך הדחיפות הזו – נולד גם הספר 'ליקוט בקלות', בהוצאת כנרת זמורה דביר.

"מזה הרבה שנים שאני חולמת להוציא ספר, כבר מ-2019 התחלתי לשרבט רעיונות", לילך מספרת, "והתלבטתי האם ללכת לכיוון של ספר לימוד או ספר השראה; האם צריכים להיות בו מתכונים או סיפורים על הסבתות שלי שלימדו אותי ללקט? וכל פעם התחלתי לכתוב ולא ממש התחייבתי. אבל באפריל 2023 זה נהיה דחוף. אמא שלי הייתה אז כבר שנה וחצי בטיפולים כימותרפיים עם סרטן מפושט במערכת העיכול, ולקחתי אותה להרבליסט קליני שירקח לה שיקוי צמחי מרפא שאולי יקל קצת על תופעות הלוואי ויחזק אותה. כשישבנו אצלו הוא מנה רשימה של דברים שאפשר וכדאי לעשות לחיזוק, מעבר לשיקוי שהוא יכין לה, בין השאר – צמחי בר. הוא סיפר שמחקרים מצביעים על כך שאנשים שצורכים צמחי בר בתזונה השגרתית שלהם, הם בעלי סיכויים נמוכים יותר לחלות בסרטן, ואם הם כן חולים – הם מצליחים להתמודד איתו (ועם נזקי הכימותרפיה) טוב יותר, והצביע עלי ואמר – יש לך פה מומחית ברמה בינלאומית, תנצלי את זה. אמא שלי בתגובה כמובן ישר הזדקפה והתמלאה גאווה – 'כן, ברור, אני כל הזמן מספרת לכל מי שאנחנו פוגשות על מה שהבת שלי עושה, חלום שלי שהיא תוציא ספר!'. בתוך ארבעה חודשים כבר הייתה לי טיוטה כתובה והתחלתי עריכה, ואז התחילה המלחמה והכל התעכב. זה לקח שנתיים, אבל סוף סוף הגשמתי את החלום, גם אם אמא שלי לא זכתה להחזיק אותו בידיים".

למי הספר מיועד בעצם – לחובבי טיולים וטבע? בשלנים? קהל שמתעניין בקיימות ואיכות סביבה?
"כן, כן וכן! הספר מיועד לכל מי שרוצה להתבונן בעולם בעיניים פקוחות, לגלות יופי בכל פינה ולהעשיר את המטבח ואת החיים בטעמים חדשים. חובבי טיולים יגלו שלכל טיול בטבע נוסף עוד רובד, ושיש נשנושים וחטיפי אנרגיה בצד הדרך, בשלנים יגלו חומרי גלם חדשים שגדלים להם בחצר או בשולי היישוב, ולמשפחות עם ילדים זו בכלל חגיגה – אפשר לצאת יחד למצוא הפתעות מתוקות בשביל שבדרך לגן ולמלא אחר צהרים בחקירת הצמחים שגדלים בגינה. ילדים, אגב, מאוד אוהבים ללקט. הם מתחברים לזה בקלות וגם ילדים שלא אוכלים ירקות פתאום מסכימים לטעום משהו שהם קטפו לעצמם".

איך בחרת אילו צמחים ייכנסו לספר ואילו לא?
"זו באמת הייתה דילמה, בעיקר בגלל שהיה לי חשוב שהספר יהיה קטן וקל ולא מסורבל, כך שיהיה אפשר להכניס אותו לתיק או לסל ולצאת איתו לשטח. השיקול הראשון היה לבחור צמחים שהם נפוצים מאוד, שקל למצוא אותם מחד, ומאידך שאין סכנה שנכחיד בטעות אם נלקט יותר מדי, כי שמירת הטבע ויכולת הצמחים להתחדש משנה לשנה היא בעיניי חשובה יותר מהתועלתנות שבליקוט צמחים. השיקול השני היה לבחור צמחים שקלים יחסית לזיהוי ובטוחים לשימוש. אני רוצה שהמדריך יהיה פרקטי ורלוונטי, שבאמת יהיה אפשר להיעזר בו וללקט איתו, ולכן הלכתי על מה ש'קל'. וגם יחד עם האילוצים האלה – נכנסו 80 צמחים לספר".

יש אנשים שפוחדים מליקוט – "אולי אזהה לא נכון, אולי זה רעיל". איך הספר מתמודד עם הפחד הזה?
"זה פחד מובן בהחלט, ובדיוק על זה הספר בא לענות. המיקוד בספר הוא על זיהוי נכון של הצמחים והשקעתי הרבה בתיאור מפורט של סימני ההיכר החשובים של כל צמח, יחד עם תמונות ברורות שעוזרות לזיהוי. מצד אחד העיקרון הוא פשוט – אם לא זיהיתם בוודאות – עדיף לא ללקט. מצד שני, אפשר להריח, למשש ולהתבונן. לחזור אל אותו צמח כעבור חודש ולראות – איך הוא נראה עכשיו? אולי הוא פורח ואז קל יותר לזהות אותו? צריך לזכור שליקוט הוא תורה שלמה ויש הרבה מה להכיר. זו מיומנות שאפשר לפתח".

כמו בסרט מדע בדיוני

מאז המלחמה, מספרת לילך, היקף ההדרכות בשטח ירד מאוד. "במשך שנה וחצי התרוצצתי בארץ בחיפוש אחר לוקיישנים שקטים ובטוחים לצאת ללקט בהם, וזה לא היה פשוט". בימים אלה היא כבר בונה תוכנית מחודשת לסתיו הבא, ויש גם ספר שני בקנה. ואולי לא במקרה, דווקא בזמנים של חוסר ודאות – הליקוט חוזר לתפוס אצלה מקום שהוא הרבה מעבר לעיסוק: מקור לביטחון, לתחושת שליטה ואחיזה יציבה בתוך עולם בלתי יציב ומשתנה.

כשאת אומרת שליקוט הוא "כוח–על", למה כוונתך?
"אני יודעת למצוא אוכל בכל מקום; זה כוח-על אדיר! עבור מי שלומד או לומדת ללקט – העולם מרגיש כמו בופה פתוח. יש מזון וחומרי גלם בכל פינה, בחינם, בהושטת יד, וזה משרה ביטחון. אני הולכת בטבע או בשביל ליד הבית ורואה כמו עוד שכבה של המציאות, כמו בסרטי מדע בדיוני שבהם הדמות מסתכלת דרך משקפיים שמשדרות לה נתונים – ככה אני הולכת וה'משקפיים' משדרות לי חוביזה לקציצות, חרדל למטבל ופרחי עוזרר לתה. זה תענוג".

את כותבת שליקוט מחזיר לנו דברים שהחיים המודרניים גזלו. מה לדעתך נלקח מאיתנו – ואיך בדיוק הליקוט מחזיר את זה?
"אנחנו כל הזמן ממהרים היום. החיים נהיו מאוד אינטנסיביים ויש כל כך הרבה להספיק, אבל די שאעצור לחמש דקות בדרך כדי לאסוף עלי חרצית למרק, או אצא לכמה דקות לגינה כדי להוסיף עלי חרדל לארוחת הערב – כבר נכנסה נשימה. נוסף על זה גם התרחקנו מאוד ממקורות המזון שלנו. אנחנו מסתמכים יותר ויותר על מזון ארוז ומעובד ומתרחקים ממזון פשוט וטבעי, שהוא מה שאכלנו במשך רוב שנות קיומנו כבני אדם. אנחנו בצפון פחות מרגישים את זה, כי אנחנו חיים באזור חקלאי, אבל הרבה אנשים בכלל לא יודעים מאיפה מגיע האוכל שלהם וכמה ידיים, שינוע, אריזות ותהליכים הוא עבר בדרך אליהם. ליקוט מקצר את הדרך בין האדמה לצלחת, ואז המזון טרי יותר, מזין יותר – כי הערכים התזונתיים נשמרים – וגם זול יותר. דבר נוסף הוא החיבור למקצב העונות. היום יש עגבניות גם בחורף וחסה גם בקיץ, אבל זה לא ככה בטבע וכשאני מחכה לעונה של האספרג או לעונה של העכוב יש איזו התרגשות וציפייה והתענגות מיוחדת על טעמים שיש לי עכשיו, ובעוד חודש כבר ייגמרו".

מהו בעינייך הגבול בין ליקוט מיטיב לליקוט שעלול לפגוע בטבע או באיזון האקולוגי?
"יש מדינות שבהן יש הבדל בחוק בין ליקוט לשימוש עצמי לבין קטיף מסחרי, בכוונה למכור או לייצא. הפרקטיקה היא אחרת לגמרי. כשאני מדברת על ליקוט הכוונה היא תמיד לכמויות קטנות – אקטוף רק כמה שאני באמת מתכוונת לאכול, רק כמה שאני באמת צריכה ולא יותר. ליקוט כזה הוא עדין יותר, והוא נעשה תוך התבוננות ותשומת לב; קודם כל לצמח עצמו: האם הוא בריא, יפה ומלא עלווה, או שהוא דל ומסכן? אני בוחרת ללקט צמחים כמו שאני בוחרת ירקות בסופר – את היפים והבשלים ביותר. רובד שני של התבוננות הוא לסביבה; האם יש פרטים בודדים מאותו צמח או שיש שדה שלם? אני לא אלקט צמחים שיש מהם מעט, לא משנה כמה הם טעימים ונחשקים, יותר חשוב לי לשמור עליהם. קשה לשים לזה גבול כמותי ומדיד, העיקרון החשוב הוא ליקוט מתוך התבוננות והכרת תודה על מה שיש".

ולסיום – אם מישהו פותח את הספר שלך ומרגיש שזה חדש ומרתיע, מה היית ממליצה לו לעשות כצעד ראשון? לאן לצאת, מה ללקט, איך להתחיל את הקסם?
"הספר מסודר בכוונה לפי סביבות גידול – קודם מופיעים הצמחים שאפשר למצוא ליד הבית, שהם הכי מוכרים ונפוצים, אחריהם צמחים שאפשר למצוא אם נתרחק קצת אל שולי היישוב, ורק אח״כ צמחים שצריך לצאת אל היערות והנחלים בשביל ללקט אותם. כלומר – תמיד להתחיל קרוב לבית, ולשלב את צמחי הבר במה שאני עושה ממילא. לא צריך ללכת רחוק ולא צריך ללכת במיוחד ללקט. צמחי בר גדלים בחצרות ובגינות, וגם בצד השביל בדרך לעבודה. כל מה שצריך זה להניח להם לגדול ולא לרסס. ואחרי שקטפתי – את רוב צמחי הבר אפשר לשלב בארוחות הרגילות שאני מכינה ממילא, ובספר מפורט על כל צמח מה מתאים לסלט ומה עדיף לבשל. אני יכולה להכין סלט ירקות פשוט ורגיל, ורק להוסיף לו חופן עלי חרדל או פרחי חוביזה שליקטתי על הדרך – וכבר עשינו המון".

'ליקוט בקלות', לילך מוצפי הראל, כנרת זמורה דביר, 2025.

לרכישת הספר היכנסו: https://tinyurl.com/23vxx3tu