fbpx

ללא תנאי ובכל תנאי

מפגינים ב'מחנה העקורים' בעמיעד. צילום: ירון סקג'יו
האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...

ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים פונו יישובי הגולן. היה זה פינוי מוצדק, כיוון שהצבא הסורי פלש לגולן וכבש אותו, לא היה צבא להגן על היישובים וליישובים לא הייתה יכולת להתגונן בכמה רובים נגד גייסות טנקים ששעטו מערבה.

כבר למחרת, החלו להסתנן תושבים בודדים ליישובים שלא נכבשו. ביום החמישי למלחמה, לאחר שצה"ל שחרר את הגולן (זולת החרמון), חזרו הגברים שלא היו מגויסים למילואים. זאת, אף שהמלחמה הייתה בעיצומה; מלחמה עצימה. אחרי שלושה שבועות הורשו גם הנשים והילדים לחזור. לא היו מאושרים מהם. הם חזרו למלחמת התשה קשה שנמשכה עוד שבעה חודשים, שבהם הם חיו במקלטים.

עמידת יישובי הגליל העליון ועמק הירדן ב-19 שנות השליטה הסורית על הגולן – ההר שהיה כמפלצת, עד מלחמת ששת הימים, עמידת יישובי עמק הירדן ועמק בית שאן במלחמת ההתשה, עמידת יישובי הגליל בעשרות שנות פיגועים וקטיושות מלבנון, עמידת יישובי הנגב המערבי בעשרות שנות טרור מרצועת עזה, הם מופת לחלוציות ציונית. בלעדי העמידה הזאת, היינו מאבדים את הגליל והנגב ואת מדינת ישראל.

ילדים במקלט, קיבוץ גדות, 1967. צילום: אילן ברונר, לע"מ

על תושבי קו העימות עם לבנון, שפונו בתחילת המלחמה, לחזור הביתה. לא לחזור למציאות ביטחונית של התשה ואיום מתמיד. את האיום יש להסיר ואין להסכים להסדרה המופקרת שהושגה בטרם הכרעה וניצחון. אבל אין להתנות את החזרה בתנאים כלשהם. עם ישראל לא חזר למולדתו כדי להיות בתוכה היהודי הנודד והפליט.

התביעה מהממשלה צריכה להיות כפולה, ובלי התניה: חזרה הביתה וביטחון ליישובים.

סטטיק בביקור ילדי מפונים מקיבוץ דן, דצמבר 2023. צילום: איתי גונאל

מנהיגי היישובים בקו העימות בצפון מזהירים, בצדק רב, מפני סכנת ההסדרה; ההסכם שלמרבה הצער לא יעקור משורש את המציאות הביטחונית הקשה בגבולנו עם לבנון. חשוב להשמיע את הקול הזה ולהיאבק נגד ההסדרה חסרת האחריות, שמהווה חזרה למדיניות ההתמכרות לשקט, שדרדרה אותנו לטבח השבעה באוקטובר.

למרבה הצער, הקריאה נגד הסדרה כזאת מלווה באיום לא לחזור ליישובים. איום כזה, ועוד מצד המנהיגות המקומית, חמור מאוד. הפינוי הממושך היה אסון ותבוסה חסרת תקדים של הציונות ושל מדינת ישראל. אסור לנרמל את הפינוי ולהשתמש בחזרה ליישובים כאמצעי לחץ על הממשלה.

מבנה שנפגע במנרה. צילום: מ.א. הגליל העליון

עלינו לדבוק באדמתנו, עד התלם האחרון, ללא תנאי ובכל תנאי. יש להיאבק נגד הסדרה מופקרת ולמען ביטחון ליישובי הצפון, אבל במקביל להיאבק למען חזרה הביתה (למעט מקומות שפיזית הדבר אינו בהם אפשרי עדיין, בשל חורבן הבתים והתשתיות).

אם התושבים יתנו לגיטימציה לפינוי, כל ממשלה תפנה אזורי התיישבות בקלות מול איום ביטחוני. אסור לנו לאפשר לממשלות ישראל להתמכר לפינוי. פינוי הוא ההיפך מהלקח הנכון של השבעה באוקטובר.

אולי יעניין אותך גם:

WhatsApp Image 2024-12-03 at 12.25
הדרך הביתה: בין תחושת ביטחון מדומה לביטחון ממשי
אחרי הפסקת האש מגיעה השאלה האמיתית: האם לחזור...
ראשית
מים בוערים
גם כשהם רחוקים מהבית בדפנה, המשיכה היצירה...
Hamas_gunmen_storming_kibbutz_in_so רשות הכללuthern_Israel
על נהרות בבל
"תדבק לשוני לחכי אם לא אזכור להזהיר אתכם...

Education Template