השבוע בבניאס הסנה בער כמעט יומיים

השבוע בבניאס הסנה בער כמעט יומיים.

משמורת היחמורים, דרך בריכות הדגים הישנות, ולתוך ערוץ הנחל, שנשרף ועוכל, ונשטף עם המים.

ולמעלה, למרגלות ההר שפעם קראו לו העיניים של המדינה, אחינו בני יתרו עקדו את ילדיהם, ונשאו אותם על כתפיים, בדרכם האחרונה.

והיה גם סבא אחד, שעמד ליד עץ וקונן, על נכד שהלך איתו בשדות, וטבל איתו במימי נחל קורן.

כי בין האריה השואג לקבר הנבי, יש חוט מקשר של שותפות וגורל מוכר.

לפעמים החוט דק, לפעמים הוא עבה, ויש בו הווה, ועתיד ועבר.

אבל לא משנה מה יביא מחר עוד חודש או היום, אנחנו נשב יחד סביב הסנה, על קפה בקלאווה וכנאפה עם רוטב כתום.

השבוע בבניאס הסנה בער כמעט יומיים.

אלוהים לא נראה, וקול אדוני לא נשמע,

רק זעקת האימהות לשמיים.