הפצעים שאיש אינו רואה

הם חזרו מהקרב אך לא באמת שבו הביתה. גם אם החברה מתקשה לעכל את קיומם, נפגעי פוסט-טראומה מהשירות הצבאי הפכו לחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי בישראל. מדובר בפציעה בלתי נראית, אך מוחשית: כזו שממשיכה לפעול מתחת לרדאר, שנים אחרי שהקרב הסתיים והחייל פשט מדים. על הרקע הזה נולדה יוזמה מקומית שהולכת וצוברת תאוצה: מרוץ שמבקש להפנות את הזרקור אל אותם פצועים שקופים, ולהעלות את סוגיית הפוסט-טראומה לדיון ציבורי רחב. ביום שישי הקרוב (25.4.25) ייצא מקיבוץ עמיר מרוץ הלוחמים זו השנה השלישית ברציפות. את המרוץ, הכולל שלושה מקצים – 8 ק"מ, 5 ק"מ ו-2 ק"מ, יזמו לפני שנתיים חניכי מכינת גליל עליון.

"פוסט-טראומה היא פציעה שקופה", אומר אמיר גרין, חניך במכינה, "היא לא מדממת, אבל היא כואבת. במרוץ הזה אנחנו בוחרים לראות את הכאב, לחבק את הלוחמים, ולדרוש שינוי — במודעות, בטיפול, ובתקציבים".

"מה שהשפיע עליי להיות חלק מהצוות המוביל של המרוץ הייתה הקירבה אליו", אומרת עמית בואנו, חניכה במכינה שגופת בן דודה סרן עומר נאטורה, בוגר המכינה, מוחזקת בידי חמאס. "המדינה כולה בטראומה מתמשכת. החטופים, הנפגעים, הלוחמים, המשפחות, מעגלים שלמים של טראומה. העבודה על המרוץ המחישה לי עוד יותר את החשיבות להגן על נפשם של החיילים היום ובמחשבה עתידית על הפוסט-טראומה הלאומית. תוך כדי העבודה המרובה על המרוץ התחדד לי עוד יותר הערך הגדול שלו להעלאת המודעות לפוסט-טראומה ואני חושבת שיש חשיבות וערך עצום למרוץ שעוסק בזה בתקופה כזו במדינה, תקופה של לחימה ממושכת המשפיעה על נפשם של חיילים רבים".

המרוץ מאורגן על ידי שלוחת כפר הנשיא של מכינת גליל עליון, בשיתוף עם המועצות האזוריות הגליל העליון ומבואות חרמון, ארגון נפגעי פוסט-טראומה 'לא מפקירים פצועים בשטח', ו-Soul Talk עיבוד חוויות לחימה, מיתר עורכי דין, Upside Finance, קבוצת נחמיאס, דילר, תנובה, Garmin, משק רוזנברג מועצת המכינות הקדם צבאיות.